פורסם במקור בט"ו בטבת תשפ"ג
הרב שטרנברג הדגיש "איני חושב שיש לי שיטה לימודית", אך לאחר הקדמה זו פרס בפנינו אבני יסוד משמעותיות בלימוד
כמעט בכל הספד או דברי זיכרון שנכתבו או נאמרו לזכרו של הרב מרדכי שטרנברג, שהלך לעולמו לפני כשלשים יום, הוזכרה דרך לימוד העיון המיוחדת שלו.
אמנם, בענוותנותו המרתקת, בכל פעם מחדש הרב הדגיש כי אינו חושב שיש לו דרך לימודית או שיטה לימודית, אך לאחר ההקדמה הזו פרס בפנינו אבני יסוד משמעותיות בלימוד ואנסה לפרט כעת בקצרה מעט ממה שלמדתי ממנו אישית וכן למדנו אנו כבית מדרש ממנו במהלך השנים.
על אף ששיטות ללמידת עיון בדרך כלל נוטות להישאר בתוך המרחב הישיבתי ופחות נגישות למרחב שמחוץ לכותלי בתי המדרש, זכינו בעמותת 'חי בהם' שהרב מרדכי שטרנברג זצ"ל ישתתף בכמה וכמה מסגרות לימוד וערבי עיון העוסקים בעומקה של גמרא ובדרכי הלימוד שמיועדים גם אנשים עובדים מחוץ לכותלי בית המדרש. התרחשות מיוחדת אשר המשתתף בה מופתע מעומק ורמת השיח העירני וממגוון העולמות ובתי המדרש מהם מגיעים הלומדים דתי, ליטאי, חרדי, ספרדי, חסידי ציוני דתי וכו'.
הפלא הגדול שראינו – כיצד התבטלות מוחלטת לצד עמידה ומחשבה גרות בכפיפה אחת. כל לומד תורה מכיר את המתח הגדול בין הצורך בהתבטלות אל דברי התנאים אמוראים ראשונים ואחרונים ומצד שני החשיבות הגדולה במחשבתו האישית של האדם דעתו והבנתו. רבים נוטים להבדיל בין בתי המדרש ודרכי הלימוד האם מדגישים את ההתבטלות או שמא את כושר העמידה והחשיבה. הרב מרדכי לימד אותנו כי להבחין בין הגישה ללימוד לדרך ותהליך הלימוד.
העמידה המהותית והעקרונית היא הגישה ללימוד, האדם בא לשמוע דבר ה', תורה נקנית בשמע אוזן "שמע אוזן לדבר ה'". הלומד ניגש אל הלימוד מתוך רצון עצום לשמוע דבר ה', כאילו עכשיו הוא עומד במעמד הר סיני ואומר 'נעשה ונשמע'. הלומד מבקש לשמוע את דבר ה' הנאמר בטהרתו דרך המשנה הסוגיא הראשונים וכו'. אולם כאשר האדם לומד, בדרך הלימוד שלו נכנס כיוון מפתיע הרב מדרכי מדגיש - האדם חייב לשאול "מה אני הייתי אומר לולי חדשה התורה?" ואפילו "מה אני הייתי אומר ואיך הייתי חושב לולי אמר רב הונא את דברו". לדבריו ללא תהליך זה לא אוכל להבין את עומק התורה. הרב אפילו מוסיף אין דרך אחרת להבין, מה אני הייתי חושב זו הדרך היחידה להבין באמת מה אמר רב הונא! כמובן, הרב חזר והדגיש אין זה נובע מגאווה חס וחלילה או ממחשבה שאני בעמדת האמוראים הראשונים או האחרונים, אלא מהצורך להבין מה נאמר ומה התחדש, אם לא אשאל "מה אני הייתי אומר" לא אבין מה חידשה התורה!
באחד השיעורים ב'זום' אשר קיימנו במהלך תקופת הקורונה ביקשתי מהרב להתייחס למקומה של ההוא אמינא בגישתו הלימודית. סיפרתי כי 15 שנים לפני כן כשישבתי בספסלי בית המדרש ולמדתי אצלו ראיתי כי משקלה ש ההוא אמינא בגישתו הלימודית הינו כה גדול עד כי גם הוא אמינא שנדחתה נוכחת אצלו גם במסקנת הסוגיא. הרב ממש שמח על השאלה ואף העצים זאת. ההוא אמינא היא קצה החוט להבין את ה'מה אני הייתי אומר של האמוראים', היא קצה החוט להכנס למחשבת האמוראים .רבים נוטים לראות בהוא אמינא המוצגת בתחילת הסוגיא כאמצעי לאמירה שתבוא אח"כ או כחלק מניהול הדיון - השקלא וטריא של הגמרא אך לא מייחסים לה משקל משמעותי בלימוד. הרב לימד אותנו כי ההווא אמינא הינה מרכיב מהותי בתהליך הלימוד לא פעם היא המפתח להבנת הסוגיא ומחשבת האמוראים – היא הקצה חוט בתחילת הסוגיא, המלמדת את הלומד מהי נקודת המוצא, ומה התחדש אחר כך.
ההווא אמינא מייצגת את מה שהאמוראים בעצמם חושבים ואומרים בתחילת הדרך, הבנה זו לדבריו הופכת את הלומד ל'שותף לשאלה' יוצרת שותפות מיוחדת בין לומד התורה לבין האמוראים לפני אלפי שנים, בגישה אל הסוגיא. כאן ניתן לראות את החיות העצומה שחש הלומד אצלו כאילו הוא ממש בתוך השקליא והטריא ממש נמצא בתוך דיון האמוראים כאילו שומע ושותף לשיח ממש(שוב כמובן מתוך מטרה לשמוע דבר ה').
שאלה נוספת המעסיקה רבות בימינו את לומדי הגמרא הינה הצורך בחיפוש ההקשר המציאותי והנסיבות בהם נאמרו דברי התנאים האמוראים מחד והמציאות והנסיבות בימינו. רבים נוטים להעביר את הקו בהתייחסות זו בין עולם הישיבות ובתי המדרש לעולם המחקר אשר מחוץ להם. אולם יש אשר יחסו לדמויות בית מדרשיות שימוש בכלי זה גם במרחב הלמדנות.
הרב יוצר חייץ גדול בין הבנת הנאמר בסוגיא וזיקוק העיקרון, לבין המציאות הסובבת בהקשרים שונים פוליטיים, חברתיים וכו' הרב לימד כי את דבר ד' יש ללמוד מתוך הנאמר בסוגיא עצמה, חיפוש ההקשרים החיצוניים יכולים להחטיא את המטרה של העיקרון אותו אנחנו לומדים, כך גם בלימוד דברי הנביא, מה שלא נאמר בתוך דבריו 'לא נצרך לדורות' ועל כן את העיקר צריך ללמוד מתוך מה שנאמר. כמובן כי לעיתים בירור המציאות – הטכנית וכד' נצרכת להבין את הסוגיא, אך יש להיזהר שלא יחטיא את המטרה.
מאידך בשאלות של פסיקות הלכה, בה עלינו להכריע במציאות משתנה וודאי הרב הדגיש כי ישנה חשיבות להבין את המציאות עליה מדברים לאשורה, ולפעול בדיוק רב לצורך הכרעה על בסיס העיקרון שנאמר בגמרא ולעיתים אף לסוב לסוגיא ולזקק האם 'פספסנו משהו' בנאמר שם שיוכל להשפיע על הכרעתנו במציאות שלנו. בשביל להגיע לעקרון של 'דימוי מילתא למילתא' המצריך דיוק רב. אני זוכר שלפני כמעט שני עשורים שאלתי את הרב מרדכי זצ"ל שאלה בפסיקה לגבי מקרה שעליו שוחחתי עם הרב פרבשטיין ראש ישיבת חברון . ניתן היה לראות הבדל מרתק בין הרב מרדכי המעיין בסוגיא ועומל לשמוע דבר ה' ולהבין לבין פוסק ההלכה המדמה מילתא למילתא.
ברמתי האישית תחושת החוסר נוכחת, אישיותו המיוחדת לצד חיותו ולמדנותו המיוחדת, מן השמים ננוחם. יהיו הדברים לעילוי נשמתו של הרב, בתפילה שנמשיך מכוחו ונצליח לשמוע את דבר ד' מתוך לימוד התורה.
