נכנס למקום שנכנס

'נכנס למקום שנכנס ועמד במקום שעמד'. 'סדר העבודה', תיאור כניסת הגדול לבית קודש הקודשים זכה לאחרונה לחשיפה לציבור הרחב. מדובר באחד הקטעים המרתקים והסמויים בתפילת יוה"כ ,שיאה של עבודת היום- 'עבודת הכהן הגדול'. המציאות כולה עומדת מלכת, ורגלי הכהן הגדול פוסעות פנימה בדממה, ברטט. "נכנס למקום שנכנס ועמד במקום שעמד".

והמשנה המופיע כפיוט בתפילת יוה"כ 'סדר העבודה' ממשיכה ומתארת:

"והכהנים והעם העומדים בעזרה, כשהיו שומעים את ה' הנורא מפורש יוצא מפי כהן גדול..."

וכך היה מונה, וכך היה אומר ' אנא ה' כפר לעוונות ולפשעים ולחטאים שחטאתי ושחטאו לפניך עמך בית ישראל. וכשהיו שומעים את ה'ה מפורש יוצא מפי כהן גדול, היו כורעים ומשתחווים ונופלים על פניהם. ולשון שלזהורית היה קושר על שני השעירים, בראשו היה מהרהר ומייחל 'אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו' , וכך היה אומר 'אנא ה' כפר לחטאים...'.

הכהן הגדול נכנס למקום שנכנס, אל קודש הקודשים ,פניו אל בינות הכרובים הסוככים על הארון, הקטרת בידו האחת ובשניה מחתה. שם, בפנים אלמול הכרובים היה מניח את הקטורת אשר בה העשב המיוחד 'מעלה העשן' במחתה עם הגחלים ומסך עשן הקטורת מתמר ועולה ממחתתו לקיים מה שכתוב "כי בענן אראה אל הכפרת".

התרחשות מרתקת זו משיבה אותנו אל מהות המשכן והמקדש, משכנו של הבורא בארץ. שלמה המלך מי שבנה את בית הבחירה אומר ' ה' ביקש לשכון בערפל ואני בניתי בית זבול לך'. שלמה המלך באמירתו 'הן השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה', מבטא את הקושי העצום של כל אדם עם 'ההבנה הפשוטה שהקב"ה 'נמצא' במובן הפשוט והמוגשם בביתו. כיצד ניתן לבנות בית לבורא 'אין סופי'[1]? בנאומו העצום שלמה המלך חוקק לדורות משמעות חזקה לבית המקדש ומתפלל לבוראו 'ושמעת אתתפילת עבדך מן הבית הזה...ואת תפילת כל...'. בתפילתו חוקק שלמה את מקום המקדש כביתתפילה 'כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים'. נקודת המשכן והמקדש הא-לוקי הינה שער השמים, שער לדופקי בתשובה.

אנו שבים אל הכהן הגדול, ביום השיא של השנה, הנכנס אל 'קודש הקודשים', המקום השמור ביותר בתוך המשכן והמקדש הא-לוקי'. תדמיינו את הסיטואציה: הכהנים והעם עומדים בעזרה, העשן מיתמר מבית קודשי הקודשים, והכהן הגדול מאחיו עומד בינות לכרובים. הכל עומד מלכת, דומיה,עת כפרה. 'וכפר לכל עדת ישראל כי לכל העם בשגגה'. השמחה הפורצת מפי כל העם המתבטאת ביציאתו של הכהן הגדול מן הקודש נחקקת לדורות 'אמת מה נהדר היה כהן גדול בצאתו בשלום מן הקודש'. מהו הסוד הטמון שם, מהו הקשר בין הכניסה לבית קודש הקודשים לכפרה הכללית לעם, האם יש בכוחנו לגעת ולו במעט בסוד השבת החיים וקיצבתם לכל חי?

בכדי להביט ולורק מן החוץ בסוד זה עלינו לעיין בנבואת משה רבינו, בנאום החתימה לספר דברים, הנאום הנוגע בעבר בהווה ובעתיד 'את אשר ישנו פה עמנו היום ואשר איננו פה עימנו היום'.

חמשת חומשי התורה נחתמים בנאום עצום לדורות הבאים, "ובקשתם משם את ה' א-לוקיך ומצאת כי תדרשנו...ושבת עד ה' א-לוקיך וריחמך". דומה כי נאום זה ממש מכוון לימינו אנו, אלפי שנים אחרי מחד אנו חווים את הכאב הצורם בחלק המדבר על הגלות, הפיזור עד כדי 'אם יהיה נדחך בקצה השמים' אך בד בבד את עוצמת השמחה על ההצלה והגאולה 'משם יקבצך ה'א-לוקיך ומשם יקחך והביאך'. משולבות להן שתי תשובות, תשובת העם לארצו ויחד עמה התשובה הכללית של כל העולם וכל האדם אל בוראו 'ושבת עד ה'.. וריחמך'. המשכה שלהנבואה מכוונת אותנו כיצד לשוב. 

אם נעיין בפסוקים של אותו נאום, נופתע לראות שהמפתח אל התשובה טמון בפשטה של המילה ו'שבת'.  לשוב. להיכן לשוב? דבריו של משה נותנים את כיוון החיפוש, כיוון השיבה, 'כי שאל נא לימי הראשונים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא א-להים אדם על הארץ....וידעת היום והשבת אל לבבך'.

המפתח להבנת התשובה הינה השיבה אל הימים הראשונים, אל בריאת האדם ואל סיפור גן עדן. הדרך אל העתיד, דרך התשובה, הדרך אל ה', עוברת דרך אותו ה'גן' ודרך אותו הסיפור, והדבר רמוז כבר שם, בסיפור גן עדן:

וַיֹּ֣אמֶר׀ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהִ֗ים הֵ֤ן הָֽאָדָם֙ הָיָה֙ כְּאַחַ֣ד מִמֶּ֔נּוּ לָדַ֖עַת ט֣וֹב וָרָ֑ע וְעַתָּ֣ה׀ פֶּן־יִשְׁלַ֣ח יָד֗וֹ וְלָקַח֙גַּ֚ם מֵעֵ֣ץ הַֽחַיִּ֔ים וְאָכַ֖ל וָחַ֥י לְעֹלָֽם: (כג) וַֽיְשַׁלְּחֵ֛הוּ יְקֹוָ֥ק אֱלֹהִ֖ים מִגַּן־עֵ֑דֶן לַֽעֲבֹד֙ אֶת־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֻקַּ֖ח מִשָּֽׁם: (כד)וַיְגָ֖רֶשׁ אֶת־הָֽאָדָ֑ם וַיַּשְׁכֵּן֩ מִקֶּ֨דֶם לְגַן־עֵ֜דֶן אֶת־הַכְּרֻבִ֗ים וְאֵ֨ת לַ֤הַט הַחֶ֙רֶב֙ הַמִּתְהַפֶּ֔כֶת לִשְׁמֹ֕ר אֶת־דֶּ֖רֶךְ עֵ֥ץ הַֽחַיִּֽים(בראשית פרק ג (כב)):

סיפור גן עדן לא תם. הגן קיים, 'עץ החיים' קיים, ואפילו הדרך אל הגן ו'עץ החיים נותרה, אך יש חסם,יש מעצור מקדם לגן העדן - הכרבים ולהט החרב המתהפכת.

המחשבה כבר מתחילה לרוץ, האם יש קשר בין אותם הכרובים? האם סיפורו המיוחד של הכהן הגדול ושל העם כולו, סיפור הכפרה, המגע ב'מי יחיה ומי ימות' העובר דרך הכרובים, מגיע אל הכרובים מגן העדן?

בכדי לענות על זה, נשוב לסיפור גן עדן כפי שמנחים אותנו הפסוקים: "כי שאל נא לימים הראשונים". ובכן, שבים אנחנו אל החטא הראשון אשר ריחק אותנו מהגן ומעץ החיים.

תחילתה של תשובה:

לא רק פשט התורה מקשר בין התשובה לימים הראשונים בהם נברא אדם על הארץ גם המדרש[2] . אמנם ישנם מקורות המכוונים אל אדם הראשון כמי שמנסה לשוב בתשובה[3] אך מדרשים שונים מזהים את תחילתה של התשובה דווקא בדור שאחרי האדם הראשון, בבנו קין, 'השבהראשון' – הקורא בקול גדול 'גדול עווני מנשוא'. המדרש מתאר את אביו, האדם הראשון, רואה את תשובתו של בנו, ומיצר מעומק ליבו על כך שלא הכיר את האופציה, ובניסוח מדרשי 'התחיל טופח על פניו אמר כל כך היא כחה של תשובה ולא הייתי יודע', וכך בעצם מחזיר המדרש את הכדור אל הדור הראשון. כבר בדור הראשון, ברגע שמסתיים סיפור גן עדן, מזהה האדם הראשון את העוצמה שבתשובה את השער אל השיבה אל הגן ודרך עץ החיים.

הוא מבכה על השיבה לימים הראשונים, על יכולתו שפוספסה לשוב בתשובה אל ה', לשוב מחטאו ואולי אפיל ולשוב מהגירוש אל הגן.

דוד המלך אשר מקרנו יקום המלך המשיח, מי שהטיב עם ליבו לבנות בית לה', מי שסלל את הדרך לקביעת בית קודשי הקודשים אליו יכנס הכהן הגדול, הוא גם מי 'שהקים עולה של תשובה'. מי שסלל דרך בעולם התשובה. במזמור העצום[5] 'לדוד בבוא אליו נתן הנביא' – הוא מקים עולה של תשובה.

'לב טהור ברא ליא-לוקים ורוח נכון חדש בקרבי'. האדם כבר נברא ,התרחק מגן העדן ומעץ החיים , אך דוד המלך מבקש שתי בקשות: האחת - לבנות בית לה' (ובנו אחריו יבקש כי 'והיה לבך ואזנך קשובות לתפילת עבדך מן הבית הזה... ולתפילת כל.."), והשנייה  - בריאה של לב טהור ורוח חדשה. גדול המלכים מכוון את התשובה אל נקודת הבריאה, אך כבר לא בריאת האדם אלא בריאת ליבו וטיהורו ומתן רוח נכון, רוח חדשה בקירבו.

לימים, אחד מגדולי משוררי היהדות ר' שלמה אבן גבירול יחבר בין שתי הבקשות בפיוטו 'שחר אבקשך צורי ומשגבי אערוך לפני שחרי וגם ערבי...מה זה אשר יוכל הלב והלשון לעשות ומהכוח רוחי בתוך קרבי'. גם כשר' נחמן מברסלב מתבונן בתפילתו ובמזמורו של דוד המלך הוא כותב 'לב טהור ברא לי ,אזי ורוח נכון חדש בקרבי, שיזכה לחדש דיבורים חדשים שהם שהם בחינת רוח הקודש.... על ידי התלהבות הלב זוכה לגרש רוח הטומאה והשטות ועל ידי זה מטהר ליבו ואז זוכה לדבר דבורים חדשים...שהם בחינת רוח הקודש'.ר' נחמן מזהה את בריאת הלב וטיהרתו כמקור לחידוש רוח הקודש ואפילו בדורות בהם לכאורה נסתם המעיין, נסגר הגולל על הקשר הישיר עם בורא עולם.

ומגדול המלכים אל אותה הנבואה והמראות אשר אין בכוחנו לדרוש לכן רק נצטט מן הפסוקים:

'וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אֶל הָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַלרֹאשׁ הַכְּרֻבִים ... וַיֹּאמֶר אֶל הָאִישׁ לְבֻשׁ הַבַּדִּים וַיֹּאמֶר בֹּאאֶל בֵּינוֹת לַגַּלְגַּל אֶל תַּחַת לַכְּרוּב וּמַלֵּא חָפְנֶיךָ גַחֲלֵי אֵשׁמִבֵּינוֹת ...וְהַכְּרֻבִים עֹמְדִים מִימִין לַבַּיִת בְּבֹאוֹ הָאִישׁוְהֶעָנָן מָלֵא אֶת הֶחָצֵר הַפְּנִימִית:(ד) וַיָּרָם כְּבוֹד יְקֹוָק מֵעַלהַכְּרוּב עַל מִפְתַּן הַבָּיִת וַיִּמָּלֵא הַבַּיִת אֶת הֶעָנָן וְהֶחָצֵרמָלְאָה אֶת נֹגַהּ כְּבוֹד יְקֹוָק...יט) וַיִּשְׂאוּ הַכְּרוּבִים אֶתכַּנְפֵיהֶם וַיֵּרוֹמּוּ מִן הָאָרֶץ לְעֵינַי בְּצֵאתָם וְהָאוֹפַנִּיםלְעֻמָּתָם וַיַּעֲמֹד פֶּתַח שַׁעַר בֵּית יְקֹוָק הַקַּדְמוֹנִי ....[6]

הפסוקים המרתקים יוותרו לנגד עיננו, תיאור מרתק של הכרובים ומראות ה' אין ידינו משגת בהם, אך נשוב דרכם אל אשר בו פתחנו.

'נכנס למקום שנכנס ועמד במקום שעמד'. כניסת הכהן הגדול לכפר, לגעת בשורש החיים והמוות, להזות,להתוודות, לשאת תפילה להקטיר קטורת, יכולה לקרות רק בינות לכרובים. שם, בין הכרובים, פותח הכהן את השער אל דרך עץ החיים. נוגע בשורש התשובה. אך מהי 'להט החרב המהפכת'? מהו אותו הביטוי הרמוז וסתום גם הוא בסיפור הגן?

בכתבי הסוד ניתן לגלות יסוד מרתק המחבר אותנו לעומק הדבר:

"אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו .. אם יאדימו כתולע ... דהא איהו מסטרא דאילנא דחיי כל דינין מתהפכין לרחמי ומסטרא דעץ הדעת טוב ורע כל רחמי מתהפכן ... איהי להט החרב המתהפכת דמתהפכת מדינא לרחמי לצדיקים ... להט החרב המתהפכת מרחמי לדינא למידן בה לרשיעייא".  

הכהן קושר לשון זהורית, האדום יהפוך ללבן או שמא הלבן יאדים? 'אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו'. דומה כי להט החרב המהפכת הינו דינו של האדם הנידון כבני מרון, מעביר צאנו תחת שבטו. האם תתהפך החרב מכח של דין, של מוות, האודם יפעל או שמא יתהפך הכל ויתמתק ברחמים ובחסד? הסוד והדרך של 'אילנא דחיי', של עץ החיים, אינו גלוי לנו. כיצד מהפכים בין האדום והלבן?מהו כוחה של כניסה אל בינות הכרובים? הכל סתום וגנוז. אך הקב"ה פותח לנו שערבעת נעילת שער כי פנה היום, מותיר לנו יכולת קסומה להפך זדונות לזכויות. אנו יכולים לשוב בתשובה.

זהו מסע מיוחד,מסע מורכב, מסע שמשיב אותנו אל הימים הראשונים אל נקודת החטא הראשונה ואל ההזדמנות לגעת ב'עץ החיים'. אך, עלינו להבין שהדרך אל עץ החיים נתעלמה מעיננו וחלון מיוחד אליה נפתח בקיומו של מקדש ומשכן ה' במציאות. אל היום המורכב, אל הכניסה המיוחדת,אל בית קודשי הקודשים בינות לכרובים. יום עצום ומציאות מיוחדת שעלינו לגעת בהבדלות, בענווה, מתוך חוסר הבנה אך עם ציפיה גדולה לשוב עד ה' א-לוקינו, ולהתחנן כי יברא לנו לב טהור ורוח נכון יחדש בקירבנו.

שנזכה לדעת לגעת ולו במעט ב'דרך עץ החיים' בכוחה של תשובה.

 -----

[1] כפי שנראה בהמשך, גם שאלה זו הנוגעת במהות המשכן המקדש והשיא בבית קודשי הקודשים נוגעת בנקודת בריאת האדם ובעולם – הן השמים והארץ לא יכלכלוך אף כי הבית הזה. אך יש קשר עמוק המתבטא בשער ודרך אל נקודת השיבה אל עץ החיים ,אל הכפרה כפי שנראה בהמשך.

[2] ויקרא רבה (וילנא) פרשת צו פרשה י.ויקרא רבה (וילנא) פרשת צו פרשה י - ומנין שעשה תשובה שנא' (בראשית ד) ויאמר קין אלה' גדול עוני מנשוא ומנין שנמנע ממנו חצי הגזירה הה"ד (שם /בראשית ד'/) ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד קדמת עדן, נע ונד אין כתיב אלא בארץ נוד קדמת עדן, דבר אחר ויצא קין מהיכן יצא ר' יודן בשם ר' אייבו אמר הפשיל בגדיו לאחוריו ויצא כגונב דעת העליונה רבי ברכיה בשם רבי אלעאי בר שמעיא אמר יצא כמערים וכמרמה בבוראו ר' הונא בשם רבי חנינא בר יצחק אמר יצא שמח כמה דתימר (שמות ד) וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח כיון שיצא פגע בו אדם הראשון אמר לו מה נעשה בדינך אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי כיון ששמע אדםהראשון כך התחיל טופח על פניו אמר לו כל כך היא כחה של תשובה ולא הייתי יודע באותה שעה אמר אדם הראשון (תהלים צב) מזמור שיר ליום השבת.

[3] פרקי דרבי אליעזר (פ"כ): "באחד בשבת נכנס אדם במימי גיחון העליון עד שהמים הגיעו עד צוארו, והיה מתענה שבע שבתות ימים, עד שנעשה גופו כמין ירוקה, ואמר אדם לפני הקב"ה: רבון כל העולמים, העבר נא חטאתי מעלי וקבלאת תשובתי, וילמדו כל הדורות שיש תשובה. מה עשה הקב"ה, פשט את יד ימינו וקבל את תשובתו והעביר את חטאתו מעליו". ובגדולי ישראל דנים מדוע לא נתקבלה תשובה זו, עיין בר"י אייבשיץ קשת יהונתן ו,בוברמ"ע מפאנו ובחיד"א על דבריו.

[4] גדולי עולם הסוד והדרש דנים מדוע לבסוף לא זכה לתשובה מעונש קיצבת המיתה וקיצבת החיים לכל חי, שכן לבסוף רצה לשוב. דומה שתשובותיהם נסובו סביב האדם עצמו, אך עבור זרעו, הפער, הריחוק מהגן, הדרך והעץ נתרחקו מחד אך נותרו קיימים מאידך. לכאורה התרחקה היכולת לשוב אך מאידך עדיין אפשרית.

[5] תהלים פרק נא  - (א)לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד:(ב) בְּבוֹאאֵלָיו נָתָן הַנָּבִיא כַּאֲשֶׁר בָּא אֶל בַּת שָׁבַע:(ג) חָנֵּנִי אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ כְּרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעָי:(ד) הרבה הֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי:(ה) כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד:(ו) לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ:(ז) הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי:(ח) הֵן אֱמֶת חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת וּבְסָתֻם חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי:(ט) תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין:(י) תַּשְׁמִיעֵנִי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה תָּגֵלְנָה עֲצָמוֹת דִּכִּיתָ:(יא) הַסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵחֲטָאָי וְכָל עֲוֹנֹתַי מְחֵה:(יב) לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי

[6] יחזקאל פרק י (א)

‍