מבריאת העולם ועד ימנו אנו, השיבה לארץ לצד ההתפתחות הטכנולוגית העולמית
א. הרעיון: "לך לך... אל הארץ" - מסע זרע אברהם לארצו ככינון קשר האדם לאדמתו
בראשית התורה בורא הקב"ה שמים וארץ, הבריאה נחתמת בשביתת הא-לוקית ממלאכת הבריאה. בפרק השני התיאור מתחיל מתולדות השמים והארץ אולם הקשר ביניהם, הצומח, טרם נוצר. האדם מהאדמה, והגשם מהשמיים יביאו להצמחת הארץ ״וכל שיח... טרם יהיה בארץ... כי לא המטיר ה׳ על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה״. המסע החל, האדם שנוצר מן האדמה ועל שמה נקרא, מוצב בגן העדן לעבדה ולשמרה. חטאו הראשון היה אכילה מפרי עץ הגן האסור, ולכן מגורש לעבוד האדמה שמשם לוקח. קשר האדם והאדמה אינו סתמי, ישנה הזנה הדדית בניהם: מחד כח האדם מצמיח את האדמה, מאידך היא נותנת לו כח, כפי שאנו רואים על דרך השלילה אצל קין בעת גירושו מהאדמה "לא תוסיף תת כח לך". בתום מסע ארוך של עשרה דורות, חוטאים בני האדם והקב"ה מביא מבול ומשחית הארץ. קורבנו של נח 'איש האדמה' אשר בלידתו נאמר עליו "זה ינחמנו מעצבון האדמה", מביא לברית בין הבורא לאדם והארץ, אך דווקא אז מתנתקהקשר בין האדם לאדמה, כבר אין תלות ביניהם "לא אוסיף עוד קלל את האדמה בעבורהאדם". מכאן מתחיל מסע פרטי להשבת קשר החיים בין האדם לאדמה. והוא מתחיל אצל אברהם אבינו וזרעו היוצאים למסע לארץ ישראל. בארץ ישראל שב הקשר של האדם עם האדמה- כח החיים והברכה, לצד היפוכו "והיה אם שמוע תשמע...ונתתי גשמיכם".
ב. היישום המצוותי: מבריאתהארץ אל מצוות העם הנכנס לארץ
חתימת התורה משיבה אותנו אל השמים והארץ המתוארים בבראשית, הם מתוארים כבעלי יכולת קשב והאזנה לדיבור הא-לוקיכמו שהיה בעת בריאתם- ״האזינו השמיםואדברה ותשמע הארץ..". העם הנכנס לארץ, מקבל מורשת אדירה לצד ציוויים מגוונים, כאלו הקשורים לנוכחות הארץ (מצוות התלויות בארץ), וכאלו התלויים בנוכחות עם בארצו. בימנו אנו נוצר וויכוח אדיר בין גדולי ישראל בדור הקמת המדינה, כיצד להתייחס מבחינה פסיקתית לציווי מדינה הבוחרת שלא להעמיד את התורה כמצפן לנגד עיניה. האמנם מצוות המלך וסידור השופטים והשוטרים חלה במציאות שכזו? אולם לא בכך מסתכם האתגר הפסיקתי, המעבר מניהול קהילתי למציאות של עם המנהל מערכת כללית רחבה מזמין התמודדות מרתקת בתחומים רבים ומגוונים – כלכלית, ביטחונית, סוציאלית, סדר חברתי פנימי וחיצוני, כלאלו לצד ההתפתחות הטכנולוגית העולמית. נראה כי הפסוקים בפרשתנו מכוונים לימנו אנו- "ואמר הדור האחרון... ואשר אינו פה עמנו היום". קורא התורה לא מבין מדוע עם הנכנס לארץ צריך לשמוע פסוקים כה נוקבים על גלות וחורבן, אך דווקא עם השבלאחר שנות גלות רבות, מרגיש כאילו כל מילה מדברת אליו "אם יהיה נדחך בקצה השמים...". השיבה לארץ מזמינה עבורנו עיסוק מרתק רחב גבולות, ודורשת מאתנו לא להסתפק בממד הרעיוני אלא לנתח ולברר מפסוקי התורה והציוויים ועד היפרטות הדינים במהלך הדורות ולמצוא מענה מדויק לימנו אנו.
עיון פסיקה והלכה: מלאכת מחשבת – הגדרת ׳מלאכה׳ מבריאת העולם עד להתפתחות הטכנולוגית של ימנו.
הרקע המציאותי: המדע והטכנולוגיה מתפתחים ביד האדם בצורה מהירה ומעמידים אותנו בפני שאלות מרתקות. מושגים ופיתוחים שונים מושכים את תשומת ליבנו ומופיעים בצורות שונות בחיינו, בינה מלאכותית, רכבים אוטונומיים, יד פרוטזה הפועלת לפי אותות עצביים מהמוח, חיישני מיקוד חשיבה. כולם יחד בוחנים את יחסי האדם והמכונה ויחסי מחשבה, דיבור ומעשה.
ברמה העקרונית כל תהליך ההתפתחות מציג מחד יכולות עצומות בידי האדם, אולם בד בבד האדם מגלה במובן מסוים את יכולתו להחליף עצמו (מערכות בינה מלאכותית בראשיתם). תובנות אלו מחזירות ומציבות אותנו מול שאלות מהות הקיום, חיפוש מטרת האדם ולאן פנינו מועדות. האדם המאמין ישוב אליסודות אמונתו ומקורותיהם, וינסה לברור מתוכם מחשבות ותובנות לגבי שאלות מרתקות אלו. מתן התורה מכוון את מבטנו לבריאה - "ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעישבת" - אנו מצווים להמשיך את העשייה הא-לוקית בעולם ובאדמה, ולצד זאת ניצבת לנגד עיננו שביתת הבורא, ואנו מצווים לשבות בו לדורות.
ננסה ללמוד מה מלמדת אותנו שביתה זו על מהות המלאכה ומערכת היחסים בין האדם לעולם, דרך שאלה מעשית:
האם הפעלת מכונה בעזרת דיבור או אפילו בעזרת המחשבה בלבד (פיתוחים של חיישנים וקסדות שונות למיקוד חשיבה וכו') תחשב כמלאכה האסורה מהתורה בשבת?
בכדי להכריע בשאלות מורכבות אלו עלינו לנתח לעומק ובצורה מדויקת כל שלב בשני מערכות:
א) הלימודית עיונית
ב)המערכת המציאותית-פסיקתית. בכתיבה קצרה זו ננסה להציג תהליך ניתוח ראשוני לשאלות מורכבות אלו
שלב א – הלימודי העיוני - מלאכת מחשבת אסרה התורה:
התבוננות בפסוקי התורה מובילה למסקנה כי המונח ׳מלאכה׳ הינה פעולה יצרנית בעולם, המכילה את ייחודיות האדם המקדים חשיבה למעשה. המודל ממנו נשאבת המלאכה הינובריאת העולם "וישבת מכל מלאכתו", ואחר כך ממלאכת האדם במשכן "בכלמלאכה, לחשוב מחשבות לעשות בכסף והזהב". התוספתא מוסיפה דיוק חשוב "מהמלאכה האמורה במלאכת המשכן שיש עמה חשובה, אף מלאכה האמורה כאן שיש עמה חשובה״, בתרגום מעשי - אדם היושב בפתח הבית ואינו מודע לנוכחות צבי בביתו וסוגר את הדלת אינו חייב במלאכת צד שהרי לא התכוון. נכנסים אנו למחלוקת רבי שמעון ורבי יהודה האם מלאכה בלא כוונה מחייבת בשבת, דומה כי הכרעת הגמרא ורוב ראשונים כי מלאכה ללאכוונה מותרת. אולם יש לצלול יותר פנימה, האמנם עשיית פעולה אשר יש לה תוצאה נלווית וודאית שלא התכוונת אליה תותר? כאן אנו נחשפים למונח ׳פסיק רישא ולא ימות׳ - לא ייתכן שאדם הכורת ראשה של תרנגולת יגיד שלא התכוון להורגה. אם כן, מהתורה הכוונה הינה מגדיר מרכזי במלאכת האדם, רק כאשר האדם התכוון למלאכה הוא יתחייב אולם ישנם מקרים מיוחדים המבהירים כי לא ייתכן שלא התכוונת.
לעיתים עלינו לבחון את האינטרס של האדם בכדי לקבל את חוסר כוונתו, לדוגמאכשלא נח לו בתוצאה הנלווית – אדם ההורג בעקיפין חילזון כשהוא מנסה להפיק ממנו צבע ומיתת החילזון פוגעת בתוצר.
הגמרא בבבא קמא מחדדת עבורנו את המונח ׳מלאכה׳ בצורה מרתקת, היא מנגידה בין דין נזיקין לדין שבת. בנזיקין אדם הזורק לרוח אם פגע במשהו והזיק פטור, שכן יש ל'האשים' את הרוח בלקיחת חלק באשמה, האדם הוא מזיק עקיף בלבד, וע״כ 'גרמא' בנזיקין פטור. בניגוד לכך בשבת, כאשר האדם זורק חיטה ומוץ לרוח בכדי להפריד הגרעינים מהמוץ, הוא חייב במלאכת זורה, כדברי הירושלמי האדם 'משתמש ברוח', האדם בחכמתו יודעלהשתמש בכוחות הטבע לתועלתו. בלשון הבבלי- ״בשבת חייב, מדוע? - מלאכת מחשבת אסרה תורה". מחשבת האדם הופכת את התוצר העקיף, לתוצר ישיר של מחשבת האדם - לברור בעזרת הרוח.
מערכת המושגים העיונית – "מלאכת מחשבת", מניתוח המקורות והראשונים עולה כי הגדרת המלאכה בשבת מתאפיינת על ידי מכלול מרכיבים: 1) כוונה ומחשבה, 2)פעולה ודרך פעולה, 3) תהליך היווצרות, 4)תוצר.
עמל עיוני גדול בנבכי הגמרות והראשונים לצורך הגדרת המלאכה, מוביל להבנה כי בכדי שאדם יתחייב במלאכה עליו להיות בעל כוונה ומודעות לביצוע המלאכה. ישנם מספר פרמטרים העולים מהסוגיות אותם יש לבחון:
1) יש לבחון תוצאות נלוות האםהינן וודאיות, והאם האדם היה מודע להן ורצה בהן (פסיק רישא דלא ניחא ליה\ אכפת ליה).
2) כמו כן, יש לבחון האם הפעולה הינה ישירה ומיוחסת לאדם או שמא ישנם גורמים נוספים המשפיעים עליה ומעורבים בה כך שבוצעה בדרך עקיפה (גרמא).
3)יחד עם זאת יש לבחון האם המלאכה בוצעה בדרך רגילה או שמא בשינוי.
מסוגיית 'בני הוצל' בגמרא נלמד כי ביצוע מלאכה לא בדרך שהייתה במשכן והתורה, ואף לא בצורה שכלל בני האדם מבצעים אותה היום תחשב שינוי. ביטוי מרתק לכך נמצא בפוסקים לגבי כתיבה במחשב ולגבי בישול במיקרוגל: האם דרך בני האדם בימנו משנה את הגדרת המלאכה היסודית? האגר"מ בבישול והרב וואזנר בכתיבה במחשב נטו לומר שכן וע״כ יש להגדירם כמלאכה, אולם דומה כי הגרש"ז, ר"א וייס ורבים נוספים מבדילים בין הגדרת המלאכה היסודית הנלמדת מבריאה ומהמשכן לבין דרך המלאכה המשתנה בין הדורות השונים.
שלב ב - הלימוד המציאותי והפסיקתי
א. האם הפעלת מכונה על ידי דיבור תחשב כמלאכה בשבת?
כיצד מכריעים בשאלה שלכאורה אינה מצויה במקורות הקדומים? בידיו של הפוסק שני כלים מרכזיים: בירור העיקרון כפי שהתחלנו לעשות מעלה, מאידך דימוי מילתא, ניסיון למצוא מקרים דומים לכך במקורות הקדומים.
1- זיהוי מדויק של המציאות היום לפי מושגי הדיוןבמקורות.
2- בירור דרך העקרונות העיוניים– הפעלת מכונה בעזרת דיבור הינה מלאכת מחשבת וכמוה כזורה, מציגה את גדלות האדם היודע להשתמש ברוח או בטכנולוגיה לביצוע מלאכתו. ברגע שזו תהפוך להיות הדרך להפעלת המכונה נראה שהפעולה תחשב כמלאה מהתורה (כמובן במידה והמכונה מבצעת מלאכה האסורה).
3- בירור דרך 'דימוי מילתא' (מקרהדומה) – האם ניתן למצוא תקדים במקורות הקדומים לעשיית מלאכה בעזרת דיבור? ישנן מספר מלאכות אשרדרך ביצוען הינו בדיבור, ראשית צידה - ׳המשסה את הכלב׳ - האדם הצד בעזרת כלבים ונותן להם פקודות, בפשט המקורות יתחייב במלאכת צידה. מלאכה נוספת המתבצעת בדיבור בלבד הינה ׳מחמר׳ - אדם המנהיג את הבהמה בעזרת פקודות ודיבור והיא מוציאה חפץמרשות אחת לאחרת. לאור דוגמאות אלו קשה לומר כי מכונה שהאדם מפעיל בעזרת דיבורו לאתחשב כמלאכתו, ואילו דיבור לחיה הגורם לה לעשות מלאכה כן יחשב כמלאכה.
מרתק לשוב לחלק הרעיוני ולראות כי לימוד המלאכה מהבריאה מוביל להבנה כידיבור המוביל לעשיית מלאכה נחשב למלאכה שכן כך ברא ה' את העולם בדיבור - בעשרהמאמרות - "ויאמר א-לוקים יהי אור ויהיה אור".
ב.האם הפעלת מכונה בשבת בעזרת המחשבה בלבד תחשב כמלאכה ?
שאלה זו כבר אינה חלק מהעתיד הרחוק, ישנם מספר חיישנים אשר יכולים לזהות מיקוד חשיבה ואף תנועה מחשבתית, אלו מהווים יסודות לבניית מערכות חכמות וטכנולוגיות שיאפשרו ביצוע פעולות בעזרת מחשבה בלבד. שאלה זו מאתגרת וכלל אינה פשוטה שכן קשה מאדלמצוא מקרים דומים לכך בעבר, למעט מחשבת בנ"י להגדרת טעמו של המן, כפי שמביא הרב צבי פסח פרנק לגבי פעולה בעזרת מחשבה. גם ברמת הבירור העקרוני קשה לתת מענה ברור שכן יש להבדיל בין כוונה המלווה פעולה מעשית, לבין מחשבה בלבד הגורמת לקיום פעולה מעשית. לכאורה, ביהדות כל היחס לדבר הנותר ברמת המחשבה בלבד נתפס כדבר שלאבא לעולם ולא יצא לעולם, ולכן אין להתחייב עליו (למעט מחשבת ע"ז ומחשבת פיגול בקרבן), מאידך אם מלאכת מחשבת אסרה התורה, לגבי שאלתנו זה ממש פשט המילים והמושג, מלאכה הנובעת ממחשבה אסרה התורה.
מחד נראה, כי במידה וייצרו מערכת המזהה באופן מובהק את מחשבות האדם ניתןיהיה לייחס את הפעולה המבוצעת לאדם המכוון לכך, מאידך הרי מחשבה לבד אינה מספקת ולא לשווא מתייחסים אליה כדבר שלא א לעולם בתחומים הנמדדים במבחן העשייה. ניתן לומר בשלב זה כי למרות האחריות המלאה שתיוחד לאדם על הפעולה, בכל זאת יהיה מקום לטעון שזה אינו נחשב ביצוע מלאכה או גרימה ישירה של המלאכה שכן הכל נשאר ברמת החשיבה בלבד.
נסיים בשיבה לחלק הרעיוני – מדוע בוראעולם השתמש בדיבור למלאכת הבריאה ולא הסתפק בכח המחשבה ליצירה? האם המושג"מחשבות שווא ידברו" מכוון אותנו להבנה כי בכוונה בורא עולם הותיר את מימד המחשבה כמציאות פנימית באדם המאפשרת דמיון וחשיבה בלי שיתחייב על כך?
שיבתנו לארץ בה אנו מנהלים את חיינולצד ההתפתחות הטכנולוגית האדירה מובילות להתמודדות מרתקת עם מערכות הפעלה על בסיסתנועה, דיבור או חשיבה ברמה ציבורית. קרובים הימים בהם יצטרכו לשבת גדולי הפסוקיםעל מדוכה זו, אולם סביר להניח כי על המדוכה התכנסו יחד עם הגדולים, אנשים המבינים את המציאות הטכנולוגית לאשרה. ויפה שעה אחת קודם.
