בחירת פרק
4- סמכות שלא מן הדין וטעמי הדין
לימוד
שלום לכולם!
אני שמח להמשיך איתכם את הלימוד! במפגש הקרוב נדון שני נושאים.
הנושא הראשון הוא הסמכות של בית הדין והמלך לדון שלא לפי הלכות עדות. זוהי סוגייה גדולה ומרתקת שנגע רק בקציה. הכניסה שלנו לנושא באה בשתי שאלות מאוד נקודתיות: 1. האם יש לבית הדין סמכות להעניש על סמך הודאה?
2. אם כן, איך? האם ישנה הדרכה על פי התורה מתי ואיך לקבל הודאה?
בגמרות ובעיקר בדברי הראשונים אנחנו נמצא הרבה את המונחים "צורך השעה" ו"ידיעת האמת". שאלה שארצה להתעכב עליה ולשמוע את דעתכם היא מה היחס ביניהם? הם צריך את שניהם יחד? רק אחד מהם? אולי זו מחלוקת? לדוגמה:
אם לבית הדין מגיע אדם ומודה בעבירה מסוימת, ההודאה מאוד משכעת אך אותה עבירה אינה "מכת מדינה" ואין "צורך שעה" מיוחד לעקור את התופעה. האם בית הדין יכול/צריך להעניש את החשוד?
וכן להפך, אם יש מכת מדינה משמעותית, תופעה שמזיקה לחברה מאוד, אבל בית הדין לא מצליח לשים את ידו על הפושעים, לבית הדין מגיע אדם שמודה באותה עבירה אבל ההודאה לא כל כך משכנעת. האם בית הדין יכול/צריך להעניש את החשוד?
הנושא השני עליו נדבר הוא טעמי הדין, בנוסף לדעות השונות ביסוד הדין עליהם דיברנו במפגש הקודם, הפעם אני רוצה שנגע בטעמים (הלכאורה לא מחייבים) שניתנו לדין זה ולחפש מתוכם הדרכה ליישום הדין במצבי "שלא מן הדין".
לכל נושא כתבתי דף מקורות נפרד.
ניפגש במפגש המשותף!
בכל שאלה לימודית אתם מוזמנים לפנות אלי ישירות.
רוני מרטן
0546589109
