מצוות התורה - מצוות פריה ורביה והמשכה במצוות הדרבנן לערב אל תנח ידך מכוונות לחובת המשכיות האדם. עיקר העיסוק במצוות הפריה והרביה מוסב כלפי מתי חלה המצווה באופן כללי ומתי מסתיימת אולם אין התייחסות ברורה ומפורשת מלבד דרך מצוות עונה בשאלה מתי היא חלה באופן נקודתי במהלך החיים, במהלך התקופה של 'החיוב הכולל'.

מצוות העונה שהינה מצוות הזוגיות מובילה ליצירה המרחב של החיים המשותפים. מצווה זו אכן עוסקת בזמן והיקף החיוב הן ברמת המציאות הקבועה והן ברמה הנקודתית אולם גם בה אין גדר ברור אשר מאפשר הבנה ברורה האם ומתי תוגדר חריגה מקיום המצווה ועד כמה זה מוסב על רצון שני בני הזוג או מחוייב מכח הדין 'מדין חיצוני אליהם'.

‍
נושא מרתק זה מוביל אל בירור האיסור 'הוצאת זרע לבטלה' או 'לשחת זרע' כעוונם הגדול של ער ואונן בתורה. מובן שכל פעולה שתתפס כחלק מאיסור זה אסורה אולם גיצד יתייחסו המקורות והפוסקים למציאות של מניעת ההריון? תחום זה הלך והתפתח מבחינה רפואית במהלך השנים, אמצעים מסויימים וודאי נאסרו מצד איסור לשחת זרע אך אמצעים גודמת הגלולות זוהו בקרב הפוסקים כמעלים את שאלת כוס של עקרין וכפדיעה במצוות פריה וריבייה ודין לערב אך לא למול איסור הוצאת זרע לבטלה.

מציאות זו הולידה שיח מוררכב ומרתק בקרב הפוסקים במאה השנים האחרונות – מתי מותר? האם מותר? כיצד יש להתייחס לעולם הילודה בתוך המערכת הזוגית במרחב המאפשר הפרדה בין האיסור לבין החיוב לקיים שלא מגיע למימוש. האם זמן תחום וקצר נבדל ממשהו תמידי? האם משנת העונה העוסקת בתחום הפקנסה יכולה להוות מקור מרחיב? מהו דין שלש נשים משמשות במוך האם ההיתר אינו דווקא במצב של סכנה או מצב של חוסר יכולת לפוריות כמעוברת? האם יש להבדיל בין מניעה בין ילדים, מניעה לפני ילדים ומהו היחסים למצבים נפשיים שונים?

שאלות רבות המעסיקות את הזוגות והפוסקים בשנים אלו.