יחידה לדוגמא | חי במשפט

מקרה א – "העגונה מצפת":

דיון בדבר פסק ההכרעה של ב"ד בראשות הרב אוריאל לביא להתיר אישהמעגינותה בשל היות בעלה 'צמח'(מדין זכין לאדם וכו'). פסק שהובא לרב יצחק יוסףכערעור בידי אברך שאינו מ'בעלי הדין'(במונחי בית המשפט הישראלי), הרב יוסף יצא נגדהפסק והחליט להקים ב"ד לערעור על פסק זה אולם בג"ץ בראשות השופטרובינשטיין התערב ושלל ערעור זה. למעשה המצב נותר עד היום(ככל הידוע לנו) בקושי עצום, הפסק לא בוטל אך יצא עליו ערער מצד הרב הראשי, בפועל בשל הבג"ץ נראהשהעניין נזנח וירד מסדר היום אך לא הובאה אמירה חותכת מצד הרבנות הראשית לאחדמהצדדים. בפועל האישה הותרה אך עם תודעה שברמת ההלכה דעת הרב הראשי שהינה אסורה?

שאלה זו מציפה מחדש את מבנה ב"ד הרבני בימנו הבנוי עם ב"ד לערעורים אך מדי פעם מעלה שאלה חריפה בדבר היכולת לפתוח פסק שכבר נחתם ואישה שהותרה להנשא.

מקרה ב – פסק "האח והאחות":

הפולמוס האדיר סביב הפסק של הרב גורן (שאלת הערעור)

פסק דין האח והאחות הוא פסק דין שפסק בית דין רבני מיוחד בראשות הרב שלמה גורן בכסלו תשל"ג (פורסם ב-19 בנובמבר 1972). פסק הדין טיהר את האחים חנוך ומרים לנגר מחשד לממזרות,והתיר נישואיהם. מהלכיו של הרב גורן בפרשה הביאו לזעם גדול עליו בקרב הציבור החרדי ולהרחבת הקרע בין הציבור החרדי והרבנות הראשית לישראל.

א. מהלך הדין בבתי הדין הרבניים -  פסק בית הדין הראשון - פסק בית הדין לדחות את בקשת האח והאחות להינשא.

ב. האח והאחות ערערו לבית הדין הרבני הגדול בירושלים. בהרכב ישבו שלושהדיינים. שניים מהם, מבכירי פוסקי הדין בישראל, הביעו השקפות מנוגדות. הרב שאול ישראלי, הרב יוסף שלום אלישיב.

ג. בית הדין בפתח תקווהשמע עדים נוספים- לבסוף הכריע בית הדין שנית שבורקובסקי יהודי וקביעת הממזרותתקפה. התיק הושב לדיון נוסף בערכאת הערעור בבית הדין הרבני הגדול. אל הרבניםאלישיב וישראלי הצטרף הרב עובדיה יוסף. בניגוד לפסק דיןהביניים, התקבלה הפעם פה אחד החלטה קצרה ולא מנומקת - לא לשנות את פסק הדין של ביתהדין בפתח תקווה.

האח והאחות שבקשתם סורבה פנו במכתב לשר הביטחון משה דיין בבקשה שיסייע להם. דייןאיים שאם הבעיה לא תיפתר הוא יעלה בכנסת חוק לנישואים אזרחיים.[2] ראש הממשלה גולדה מאיר קיבלה אותם לשיחהומצוקתם נגעה ללבה. בעקבות הפרשה העלתה סיעת הליברלים העצמאיים הצעת חוק שנועדה להתיר נישואיםאזרחיים לפסולי חיתון, והדבר גרם משבר קואליציוני.[3] במקביל ללחץ הציבורי שלהאח והאחות להתיר אותם מממזרותם, פעלו בורקובסקי ובניו הבוגרים יותר נגד הפרסומיםשהוא אינו יהודי.[4]

במקביל, נעשתה פנייה אל הרב גורן בעודו הרב הצבאיהראשי, אשר בדק את התיק וחיווה את דעתו שניתן להתיר את האח והאחות לבואבקהל. דיין פנה אל הרב הראשי הספרדי דאז, הרב יצחק ניסים בבקשת עזרה, והרב ניסיםניסה למצוא בית דין שידון בפרשה מחדש. הרכב דיינים בבית הדין בירושלים בראשות הרב אברהםאלקנה כהנא שפירא שאליו פנה הרב ניסים החליט שאין לו סמכות לדון בנושא במקום ביתהדין בפתח תקווה.[5]

בספטמבר 1971 הודיעו שבעת דייני בית הדין הרבני הגדול שהם מוכניםלשוב ולדון בתיק.[6] אולם האח והאחותהתמהמהו בהחלטה האם לפנות אל בית הדין הגדול, שמא החלטה שלילית שלה תסתום את הגוללעל הפרשה.[7]

ד. הרב גורן הפעיל את סמכותו כרב ראשי וכינס בית דין רבנימיוחד להכריע בעניין. תשעה רבנים[9] כונסו והכריעו להיתר.הפסק עורר סערה בעולם הרבני...