יחידה לדוגמא | איסור והיתר

   חלק א – יסודות הדין 

1. מקרא: 

התבונן בפרשיות התורה בפסוק בו מוזכר בשר וחלב:

א.     האם אתה מצליח להבין כיצד מפסוק זה נוצר האיסור המוכר היום?

ב.     כיצד אתה מבין את "פשט" התורה?

ג.      נסה להתבונן בהקשר בו מופיע הפסוק – האם וכיצד זה משפיע על הבנת הדין?

שמות כג, יט
ראשית בכורי אדמתך תביא בית י-הוה אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו

שמות ל, כו
ראשית בכורי אדמתך תביא בית י-הוה אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו 

דברים יד, כא
לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכר לנכרי כי עם קדוש אתה לי-הוה אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו   

בראשית יח, ח
ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו

‍

2. תנאים:

משנה :  

תפקיד המשנה לפרוס את מערכת הדינים והמחלוקות בשורת הדין האחרונה, במקומות מיוחדים כשלנו שוזרת המשנה את הדין מן התורה ועד דיני הדרבנן, ברובהמקומות ללא התייחסות להבדלה בין תוקף הדין, אולם במשנתינו ישנה התייחסות גם להבדלה של מקור הדין ותוקפו, אך באופן חלקי, והגמרא והראשונים נחלקים בדרך לפשוט את ההכרעה במשנה.

עיינו במשנה:

א.     מה מוגדר בשר ומה מוגדר חלב?

ב.     האם ההגדרה הינה מהתורה או מחכמים? האם זהו עשה או לא תעשה?

 משנה מסכת חולין פרק ח
משנה א -  [א] כל הבשר אסורלבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים ואסור להעלותו עם הגבינה על השלחן חוץ מבשר דגיםוחגבים הנודר מן הבשר מותר בבשר דגים וחגבים העוף עולה עם הגבינה על השלחן ואינונאכל דברי בית שמאי ובית הלל אומרים לא עולה ולא נאכל אמר רבי יוסי זו מקולי ביתשמאי ומחומרי בית הלל באיזה שלחן אמרו בשולחן שאוכל עליו אבל בשולחן שסודר עליו אתהתבשיל נותן זה בצד זה ואינו חושש:

משנה ג -  [ג] טיפת חלב שנפלהעל החתיכה אם יש בה בנותן טעם באותה חתיכה אסור ניער את הקדרה אם יש בה בנותן טעםבאותה קדרה אסור הכחל קורעו ומוציא את חלבו לא קרעו אינו עובר עליו הלב קורעוומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו המעלה את העוף עם הגבינה על השלחן אינו עוברבלא תעשה:

משנה ד - [ד] בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה אסור לבשל ואסור בהנאהבשר בהמה טהורה בחלב בהמה טמאה בשר בהמה טמאה בחלב בהמה טהורה מותר לבשל ומותרבהנאה רבי עקיבא אומר חיה ועוף אינם מן התורה שנאמר לא תבשל גדי בחלב אמו שלשפעמים פרט לחיה ולעוף ולבהמה טמאה רבי יוסי הגלילי אומר נאמר (דברים י"ד) לאתאכלו כל נבלה ונאמר (שם /דברים י"ד/) לא תבשל גדי בחלב אמו את שאסור משוםנבלה אסור לבשל בחלב עוף שאסור משום נבלה יכול יהא אסור לבשל בחלב תלמוד לומר בחלבאמו יצא עוף שאין לו חלב אם: 

‍

מחלוקת התנאים – הבדלי דרישה בתורה, הבדלי הכרעת הדין עד שורת ההלכה למעשה:

א. דרישת התורה – ההשלכה הלכה למעשה? (בימי התנאים):

 כיצד למד רבי יוסי את הדין ומדוע? וכיצד ייתכן שבמקומו קיימו זאת הלכה למעשה?

תלמוד בבלי מסכת שבת דף קל עמוד א  
במקומו של רבי יוסי הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב. לוי איקלע לבי יוסף רישבא, קריבו ליה רישא דטוותא בחלבא, לא אכל. כיאתא לקמיה דרבי אמר ליה: אמאי לא תשמתינהו? - אמר ליה: אתריה דרבי יהודה בן בתירההוה, ואמינא: דילמא דרש להו כרבי יוסי הגלילי. דתנן רבי יוסי הגלילי אומר: נאמר+דברים יד+ לא תאכלו כל נבלה ונאמר +דברים יד+ לא תבשל גדי בחלב אמו את שאסור משוםנבלה - אסור לבשל בחלב, עוף שאסור משום נבלה יכול יהא אסור לבשל בחלב - תלמוד לומרבחלב אמו - יצא עוף שאין לו חלב אם.

‍

ב. כיצד למדו התנאים את הדין –דרך הדרישה והבנת מהות הדין:

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק כג    לא תבשל גדי ר' עקיבה אומר חיה ועוף אינן מן התורה שנא' לא תבשל גדי בחלב אמו לא תבשל גדי בחלב אמו שלשה פעמים פרט לחיה ועוף ולבהמה טמאה. ר'     יוסי הגלילי אומר נאמר לא תאכלו כל נבלה (דב' יד כא) ונאמר לא תבשל גדי בחלב     אמו את שאסור משום נבלה אסור לבשל בחלב עוף שאסור משום נבלה יכול אסור לבשלו     בחלב ת"ל בחלב אמו יצא עוף שאין לו חלב אם. לא תבשל גדי בחלב אמו אין לי     אלא גדי בחלב אמו פרה בחלב אמה מנין ת"ל בחלב מכל מקום.

ספרי דברים פרשת ראה פיסקא קד  - לא תבשל גדי בחלב אמו, למה נאמר כנגד שלש     בריתות שכרת הקדוש ברוך הוא עם ישראל שלש פעמים אחת בחורב ואחת בערבות מואב     ואחת בהר גריזים ובהר עיבל. רבי עקיבה אומר חיה ועוף אינם מן התורה שנאמר לא     תבשל גדי בחלב אמו שלש פעמים פרט לחיה ועוף ובהמה טמאה רבי יוסי הגלילי אומר     נאמר לא תאכלו כל נבלה ונאמר לא תבשל גדי בחלב אמו [את שאסור משום נבלה אסור     לבשל בחלב, עוף שאסור משום נבלה יכול יהא אסור לבשל בחלב תלמוד לומר בחלב     אמו] יצא עוף שאין לו חלב אם סליק פיסקא

‍

ג.  יג מידות הדרישה:

תלמוד בבלי מסכת חולין דף קטו עמוד ב  -כעורהזו ששנה רבי: לא תאכלנו - בבשר בחלב הכתוב מדבר, אתה אומר - בבשר בחלב הכתוב מדבר,או אינו אלא באחד מכל האיסורין שבתורה? אמרת: צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשתבהן, דבר הלמד מענינו, במה הכתוב מדבר - בשני מינין, אף כאן - בשני מינין? אימההיא - הוה אמינא: הני מילי - באכילה, אבל בהנאה - לא, קמ"ל. ורבי - בהנאה,מנא ליה? נפקא ליה מהכא, נאמר כאן: +דברים י"ד+ כי עם קדוש אתה לה' ונאמרלהלן: +דברים כ"ג+ ולא יהיה קדש בבני ישראל מה להלן - בהנאה, אף כאן - בהנאה.דבי רבי אליעזר תנא: +דברים י"ד+ לא תאכלו כל נבלה [וגו'] אמרה תורה -כשתמכרנה, לא תבשלנה ותמכרנה. דבי רבי ישמעאל תנא: +שמות כ"ג+ +שמותל"ד+ +דברים י"ד+ לא תבשל גדי בחלב אמו ג' פעמים, אחד - לאיסור אכילה,ואחד - לאיסור הנאה, ואחד - לאיסור בשול. תניא, איסי בן יהודה אומר: מנין לבשרבחלב שאסור - נאמר כאן: +דברים י"ד+ כי עם קדוש אתה, ונאמר להלן +שמותכ"ב+ ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו, מה להלן אסור, אף כאן -אסור, ואין לי אלא באכילה, בהנאה מנין? אמרת, ק"ו, ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה - אסורה בהנאה, בשרבחלב שנעבדה בו עבירה - אינו דין שאסור בהנאה! מה לערלה - שכן לא היתה לה שעתהכושר. חמץ בפסח יוכיח - שהיתה לו שעת הכושר - ואסור בהנאה, מה לחמץ בפסח - שכןענוש כרת! כלאי הכרם יוכיחו - שאין ענוש כרת - ואסור בהנאה. למה לי גז"ש?לייתי כולה בק"ו מערלה, ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה - אסורה בין באכילה ביןבהנאה, בשר בחלב שנעבדה בו עבירה - אינו דין שאסור בין באכילה בין בהנאה! משוםדאיכא למימר: חורש בשור ובחמור, וחוסם פי פרה ודש בה יוכיח, שנעבדה בהם עבירה -ושרו! למה לי למימר כלאי הכרם יוכיחו, לימא: ערלה תוכיח, וליהדר דינא, וליתי במההצד! אמר רב אשי: משום דאיכא למימר, נבלה תוכיח - שאסורה באכילה ומותרת בהנאה;

ד.  הענישה קשורה בשיעור אכילה

תוספתא מסכת מכות (צוקרמאנדל) פרק ד
הלכה ז - המבשל בשר בחלב הרי זה חייבכמה יבשל ויהא חייב כחצי זית בשר וכחצי זית חלב כדי שיהו זה וזה כזית וכשם שחייביןעל בישולו כך חייבין על אכילתו כמה יתבשל ויהא חייב כדי שיהא נאכל משום בישולהאוכל מגיד הנשה כזית הרי זה חייב ור' יהודה פוטר עד שיאכל משניהם אכלו ואין בוכזית הרי זה חייב ור' יהודה פוטר עד שיאכל משניהם אכלו ואין בו כזית הרי זה חייבור' יהודה פוטר עד שיהא בו כזית אכל שני גידין משתי יריכות משתי בהמות סופג שמוניםור' יהודה אומ' אינו סופג אלא ארבעים:

הלכה ח - השוחט אותו ואת בנו על הראשון פטור ועל השיני חייב:

‍

ה. חידושו המיוחד של דין בשר וחלב (השלכות היות וחידוש ילמדו בהמשך)

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף מד עמוד ב  - ורבנן: מבשר בחלב לא גמרינן, דחידוש הוא. -ומאי חידוש? אילימא דהאי לחודיה והאי לחודיה שרי, ובהדי הדדי אסור - כלאים נמי,האי לחודיה והאי לחודיה שרי, ובהדדי אסור! - אלא: דאי תרו ליה כולי יומא בחלבא -שרי, בשיל ליה בשולי - אסור.

רש"י מסכת פסחים דף מד עמוד ב
חידוש הוא - כל איסורו תימה הוא, ודברחידוש שאינו מצוי בינינו בשאר איסורין - לא גמרינן חומרא דידיה אשאר איסורין, דכיהיכי דשאר חידושין דידיה לא הוו בשאר איסורין - האי דטעם כעיקר נמי לא תיגמרמיניה.
ומאי חידושיה - משאר מילי.
אילימא היינו חידושיה - דשני דבריםהמותרים הם, וכשנתערבו נאסרין, מה שאין כן בשאר דברים
הא כלאים נמי - דוגמתן.
תרו ליה - שורהו בחלב כל היום - שרי,כלומר: מותר לשרותו בתוכו, ואינו עובר עליו אפילו על אכילתו, דלא אסרה תורה אלאדרך בישול, ואפילו יהיב ביה טעמא, ומיהו, מדרבנן אסור.

   חלק ב – מעבר לשני דרכי הבירור 

1. מהו הבשר ומהו החלב האסור מהתורה ומדרבנן – נסה לחשוב מדוע? האם כך מובדל החי בימנו?
2. מהי  דרך החיבור האסור – כיצד יצא בישול מלשון התורה ונתרחב?

‍

1.   מהו הבשר והחלב האסורים מהתורה:

תלמוד בבלי מסכת חולין דף קד עמוד א   
הא עוף - אסור מדאורייתא, כמאן - דלא כרביעקיבא, דאי רבי עקיבא, האמר: חיה ועוף אינו מן התורה; אימא סיפא: הנודר מן הבשרמותר בבשר דגים וחגבים, הא עוף - אסור, אתאן לרבי עקיבא, דאמר כל מילי דמימליךעליה שליח בר מיניה הוא, דתניא: הנודר מן הירק - מותר בדלועין, ור"ע אוסר,אמרו לו לר"ע: והלא אומר אדם לשלוחו קח לנו ירק והוא אומר לא מצאתי אלאדלועין! אמר להן: כן הדבר, כלום אומר לא מצאתי אלא קטנית? אלא - שדלועין בכלל ירק,ואין קטנית בכלל ירק, רישא רבנן וסיפא ר"ע! אמר רב יוסף: רבי היא, ונסיב להאליבא דתנאי, בנדרים סבר לה כר"ע, בבשר בחלב - סבר לה כרבנן. רב אשי אמר:כולה ר"ע היא, והכי קאמר: כל הבשר אסור לבשל בחלב, מהן מדברי תורה, ומהןמדברי סופרים, חוץ מבשר דגים וחגבים - שאינם לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים.

ואסור להעלות [וכו']. אמר רב יוסף: שמעמינה בשר עוף בחלב דאורייתא, דאי סלקא דעתך דרבנן, אכילה גופה גזירה, ואנן נגזרהעלאה אטו אכילה! ומנא תימרא דלא גזרינן גזירה לגזירה  ... אבל הכא - אי שרית ליה לאסוקי עוף וגבינה,אתי לאסוקי בשר וגבינה, ומיכל בשר בחלב דאורייתא. מתקיף לה רב ששת: סוף סוף, צונן בצונן הוא! אמר אביי: גזירה שמא יעלה באילפס רותח, סוף סוף כלי שני הוא, וכלי שניאינו מבשל! אלא: גזירה שמא יעלה באילפס ראשון:

 רש"י מסכת חולין דף קד עמוד א
קס"ד - האי איסור דמתניתיןמדאורייתא קאמר.
דר"ע - במתניתין היא בהאי פירקא(לקמן /חולין/ דף קיג).
מותר בבשר דגים - שאין קורהו בשר.
הא עוף אסור - דבנדרים אחר לשון בני אדםאנו צריכין להלך ואשמועינן מתני' דדרך לקרותו בשר.
...
סבר לה כר"ע - דאע"ג דצריךלאימלוכי ולא שקיל מיניה הוא דאי לאו מיניה הוא לא הוה אמר אשקול מהאי.
ויש מהן מה"ת - בשר בהמה.
ויש מדברי סופרים - חיה ועוף.
ש"מ - מדאסר עוף בהעלאה משום גזירתאכילה ש"מ איסור אכילה דידיה מדאורייתא ולא כרב אשי.
אכילה גופה גזירה - אטו בשר בהמה.
חלת חו"ל - אינה אסורה לזרים אלאמדרבנן אבל חלת הארץ תרומה קרייה רחמנא ואסורה לזרים מוכל זר לא יאכל קדש (ויקראכב).

חידושי הריטב"א מסכת חולין דף קדעמוד א
גמ' הא עוף אסור מן התורה. פי'קס"ד כיון דכייל ותני כל הבשר משמע שאיסורו שוה בכל ואפילו עוף נמי אסור מןהתורה. כמאן דלא כרבי עקיבא דאי רבי עקיבא האמר חיה ועוף אינן מן התורה. וכיאמרינן הא עוף הוא הדין נמי דמצי למימר הא חיה גם כן, אלא דנקט לישנא קלילא דליכאמאן דאמר דעוף מן התורה וחיה מדברי סופרים ואיכא מאן דאמר דסבירא ליה איפכא כדאיתאבפירקין (קט"ז א').
....
והתם אמרינן דתנא דפליג עליה דרבי עקיבארבן שמעון בן גמליאל היא דתניא הנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר ומותר בראשוברגלים ובקנה ועופות, וקיימא לן כרבי עקיבא דהא אסקיה רב אשי לסתם מתניתין דהכאכרבי עקיבא, ואף על גב דאין סדר למשנה בתרי מסכתא דאיכא למימר סתם ואחר כך מחלוקתהיא ואין הלכה כסתם, אפילו הכי הוה ליה ספק דאורייתא ולחומרא.

אמר רב יוסף שמע מינה בשר עוף בחלב דאורייתאדאי ס"ד דרבנן השתא אכילה גופא גזרה ואנן ניקום ונגזר גזירה לגזירה דנגזורהעלאה אטו אכילה. ומנא תימרא דלא גזרינן. פי' אף על גב דבכולי תלמודא [אמרינן אילא הא] לא קיימי הא ואמרינן דכוליה חדא גזירה היא כדאיתא בפ"ק דביצה (ג' א')ובדוכתי טובא, להכי איצטריך רב יוסף לאתויי דכי האי גוונא גזירה לגזירה היא מדתנןחלת חוצה לארץ וכו', ורב יוסף אזיל בהא לטעמיה דאוקים רישא דמתני' דלעיל כרבנןדסבירא להו בשר עוף אסור מן התורה, ובעי לאלומי טעמיה מסיפא דמתניתין, ואביי דחילה דלעולם מדברי סופרים הוא והכא חדא גזירה היא, ורב אשי דאוקי מתניתין כרבי עקיבאדבשר עוף מדברי סופרים סבירא ליה כי הא דאביי דכולה חדא גזירה היא והלכתא כוותיהדקיימא לן כרב אשי דהוא בתרא דסבירא ליה בשר עוף אסור מדברי סופרים והוא הדין לבשרחיה, ועד כאן לא פליגי אלא בדיוקא דרישא אבל סיפא דבית שמאי ובית הלל לשוןמחלוקותם מוכח בפירוש דסבירא להו דבשר עוף מדברי סופרים.

האם העוף אסור מהתורה או לא?

א. גישת תוספות:

תוספות מסכת חולין דף קד עמוד א   -  הא עוף אסור מדאורייתא - ה"נ ה"מלמינקט חיה ונראה דהא דס"ד שהוא דאורייתא משום דסמיך אסיפא דגזר העלאה אטואכילה כדדייק רב יוסף בסמוך אבל אין לומר דדייק מדקתני כל הבשר דמשמע ליה שכלהבשר שוה זה כזה בשר עוף כבשר בהמה דהא הנודר מן הבשר אין כל הבשר שוה דאפילור"ע מודה דלא מיתסר בבשר עוף מדאורייתא כדאמר בפרק הנודר מן הירק (נדרים דףנד.) דמודה ר"ע דלא לקי.

תוספות מסכת חולין דף קד עמוד ב  -  עוף וגבינה אין בשר וגבינה לא - תימה דהיכיפריך מגבינה אחר בשר אבשר אחר גבינה דרב יצחק גבינה ואח"כ בשר אכיל ולא דמיכדאמר בסמוך ויש לומר דהכי פריך דברייתא דאגרא משמע עוף וגבינה נאכלין באפיקורןבלי נטילת ידים ובלא קינוח הפה אבל שאר בשר בעי נטילה וקינוח הפה והיכי דמי אי בשרתחלה אפילו בנטילה וקינוח לא סגי עד סעודה אחריתי כדאמר בסמוך אלא לאו אגבינה תחלהוהא דנקט הכא בשר וגבינה לא דק אלא גבינה ובשר לא ואגב דמזכיר בברייתא עוף תחלהנקט נמי הכא בשר תחלה וברייתא נקט עוף תחלה דאפילו עוף תחלה נאכל באפיקורןור"ת מפרש וכן הלכות גדולות דאכל בשר אסור לאכול גבינה היינו בלא נטילהוקינוח אבל בנטילה וקינוח שרי אכל גבינה מותר לאכול בשר אף בלא נטילה וקינוח ומרעוקבא דלא אכיל עד סעודה אחריתי היינו בלא נטילה וקינוח אי נמי מחמיר על עצמו היהולפירושו קשה מאי פריך הכא ארב יצחק וצ"ל לפירושו דלענין נטילת ידים איןחילוק בין בשר תחלה לגבינה תחלה ולגבי קינוח דווקא יש חילוק והעולם נהגו שלא לאכולגבינה אחר בשר כלל ואפילו אחר עוף ואף על גב דתני אגרא עוף וגבינה נאכלין באפיקורןדמשמע עוף תחלה דילמא משום דסבר בשר עוף בחלב לאו דאורייתא ולא קיימא לן הכיומיהו קשה ברייתא דאגרא כמאן אי כרבי יוסי הגלילי הא אף לכתחלה שרי לבשל ולאכול זהעם זה כדאמר לקמן (דף קטז.) דבמקומו של רבי יוסי הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלבואי כר"ע הוה ליה למיתני חיה בהדי עוף ודוחק להעמידה כב"ש דאמרי העוףעולה ואינו נאכל ומיהו אשכחן נמי לרבי אלעזר בר' צדוק דתניא בתוספתא כב"ש אינמי כר"ע ונקט עוף משום דשכיח והוא הדין חיה דהכי נמי קאמר לעיל הא עוף אסורמדאורייתא כמאן דלא כר"ע והוה ליה למינקט נמי חיה ור"ת מפרש טעמא דאגראמשום דעוף אינו נדבק בידים ובשינים וחניכים.

 ב. גישת הרמב"ם:   

רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ט
הלכה א - בשר בחלב אסור לבשלו ואסור לאכלו מן התורה ואסור א בהנאה וקוברין אותו ואפרואסור כאפר כל הנקברין, ומי שיבשל משניהם כזית כאחד לוקה שנאמר לא תבשל גדי בחלבאמו, וכן האוכל כזית משניהם מהבשר והחלב שנתבשלו כאחד לוקה ואף על פי שלא בשל.

הלכה ב - לא שתק הכתוב מלאסור האכילה אלא מפני שאסר הבשול כלומר ואפילו בשולו אסור ואיןצריך לומר אכילתו, כמו ששתק מלאסור הבת מאחר שאסר בת הבת.

הלכה ג - אין אסור מן התורה אלא בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה שנאמר לא תבשל גדי בחלבאמו, וגדי הוא כולל ולד השור ולד השה ולד העז עד שיפרוט ויאמר גדי עזים ולא נאמרגדי בחלב אמו אלא שדיבר הכתוב בהווה, אבל בשר בהמה טהורה (שבשלו) בחלב בהמה טמאה,או בשר בהמה טמאה (שבשלו) בחלב בהמה טהורה מותר לבשל ומותרת בהנייה ואין חייבין עלאכילתו משום בשר בחלב. 

הלכה ד - וכן בשר חיה ועוף בין בחלב חיה בין בחלב בהמה אינו אסור באכילה מן התורה לפיכךמותר לבשלו ומותר בהנייה, ואסור באכילה מדברי סופרים כדי שלא יפשעו העם ויבואולידי איסור בשר בחלב של תורה ויאכלו בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה, שהרי איןמשמע הכתוב אלא גדי בחלב אמו ממש לפיכך אסרו כל בשר בחלב.

הלכה ה - דגים וחגבים מותר לאכלן בחלב, והשוחט עוף ונמצא בו ביצים ב גמורות מותר לאכלןבחלב.

הלכה ו - המעושן והמבושל בחמי טבריא וכיוצא בהן אין לוקין עליו, וכן המבשל בשר במי חלבאו בחלב מתה או בחלב זכר או שבשל דם בחלב פטור ואינו לוקה על אכילתו משום בשרבחלב, אבל המבשל בשר מתה או חלב וכיוצא בהן בחלב לוקה על בשולו ואינו לוקה עלאכילתו משום בשר בחלב, שאין איסור בשר בחלב חל על איסור נבילה או איסור חלב, שאיןכאן לא איסור כולל ולא איסור מוסיף ולא איסור בת אחת. 

רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ט  -
הלכה כ - אסור להעלות העוף עם הגבינה על השלחןשהוא אוכל עליו גזירה פ משום הרגל עבירה שמא יאכל זה עם זה, אף על פי שהעוף בחלבאסור מדברי סופרים.

   2. הדרך האסורה והבשר והחלב האסורים - היסודות בבית יוסף:    

הקדמה:

בלימודכם את הבית יוסף נסו לעבוד דרך שלשה כלים: א. נושא הסעיף. ב. דרך השתלשלות ההדין ממקורות הדין.  ג. מהי הכרעת הבית יוסף וכיצד "יושמה" בשולחן ערוך.

השוו את הכרעת השולחן ערוך לרמ"א, במקומות שתמצאו הבדל – עיינו בדרכי משה (ספרו של רמ"א "הדומה לבית יוסף")

בית יוסף יורה דעה סימן פז
א,ו (א) איסור בשר בחלב כתיב לא תבשל גדי בחלב אמו ונאמר שלש פעמים בתורה אחד לאיסוראכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול וכו'. ברייתא בסוף פרק כל הבשר (קטו:):

ומ"שוהוציא איסור אכילה בלשון בישול לומר שאינו אסור מן התורה אלא דרך בישול אבלמדרבנן אסור בכל ענין. כן כתב הרשב"א בתורת הבית (הקצר ב"ג ש"דפד:):

ב,ג (א) וגדי לאו דוקא וכו' ולא שנא בחלב אמו ולא שנא בחלב אחרת אלא שדבר הכתובבהווה ואינו נוהג אלא בטהורה כגון בשר בהמה טהורה בחלב טהורה אבל בשר טהורה בחלב בהמהטמאה וכו'. משנה שם (קיג.) בשר בהמה טהורה וחלב בהמה טמאה בשר בהמה טמאה וחלב בהמהטהורה מותר לבשל ומותר בהנאה ובשר העוף בחלב פשוט שם במשנה דלכ"ע מותר מןהתורה ובשר חיה פלוגתא דרבי עקיבא ורבי יוסי הגלילי (שם) ופוסק רבינו כרבי עקיבאדאמר חיה ועוף אינם מן התורה וכ"כ הרא"ש (פ"ח סי' נא) שהוא דעתהרי"ף (מב:) וכן פסק הרמב"ם בפ"ט מהלכות מאכלות אסורות (ה"ד)וכן פסק הרשב"א בתורת הבית (הארוך והקצר ב"ג ש"ד פד ע"ג)ואמרינן בגמרא (שם קטז. וקד.) דלכ"ע היינו דוקא מדאורייתא אבל מדרבנן אסיריוכתב הרמב"ם בפרק הנזכר (שם) שלא אסרום חכמים אלא באכילה אבל לא בבישולוהנייה וכבר יישב הרב המגיד מה שקשה על זה ולשון רבינו אינו מכוון שכלל דין בשרבהמה טהורה בחלב בהמה טמאה ובשר טמאה בחלב טהורה עם דין בשר חיה ועוף בחלב טהורהונהי דלענין שלא גזרו על בישולם והנייתם הם שוים כדמשמע מפשטא דמתניתין ומדבריהרמב"ם ז"ל מכל מקום מ"ש אינו אלא מדרבנן לא מצי קאי אלא לחיה ועוףבחלב טהורה דאילו לבשר טהורה בחלב טמאה ובשר טמאה בחלב טהורה לא אשכחן שיאסרוהוחכמים באכילה משום בשר בחלב וגם לא היה להם ענין לאסרו מדבריהם אחר שכבר הוא אסורועומד מן התורה משום בשר טמא או משום חלב טמא וכך ה"ל לכתוב אבל בשר טהורהבחלב טמאה או בשר טמאה בחלב טהורה מותרים בבישול ובהנאה ובשר חיה ועוף אפילו בחלבטהורה מותר בבישול והנאה ואף באכילה אינו אסור אלא מדרבנן:

בית יוסף יורה דעה סימן פז
ג(ב) דגים וחגבים מותר לאכלן בחלב. ריש פרק כל הבשר (קג:) [כל הבשר] אסור לבשל בחלבחוץ מבשר דגים וחגבים וכתב הר"ן (לז ריש ע"א) דכיון דלבשלן שרי משמעדלאכלן בחלב נמי שרי דאיסור בשר בחלב בלשון בישול אפקיה רחמנא וכן כתבוהרמב"ם (שם ה"ה) והרשב"א (תוה"א ב"ג ש"ד פה:)דלאכלן בחלב נמי שרי ומכל מקום אין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה כמו שנתבאר בספראורח חיים סימן קע"גד: 

ו(ב), ז כתב הרמב"ם המבשל בחמי טבריה וכו'. ז"ל בפ"ט מהלכות מאכלותאסורות (ה"ו) המעושן והמבושל בחמי טבריה וכיוצא בהם אין לוקין עליו וכן המבשלבשר במי חלב או בחלב מתה או בחלב זכר או שבשל דם בחלב פטור ואינו לוקה על אכילתומשום בשר בחלב ואחר כך (ה"ז) כתב המבשל שליל בחלב חייב וכן האוכלו אבל המבשלשליא או עור וגידים ועצמות ועיקרי קרנים וטלפים הרכים [בחלב] פטור וכן האוכלן פטורעד כאן. ורבינו איחר החלוקה האמצעית מפני שהוזכר בה מי חלב והיה צריך להאריך בהלכתוב דעת הרא"ש בה אבל איני יודע למה העתיק דם שבשלו בחלב מחלוקה שכתבההרמב"ם וקבעה בחלוקה הראשונה דמה לו לשנות סדר המחבר ועוד ששם הוא המקוםהראוי לשנות בו פטורים ואין לוקין על אכילתן משום בשר בחלב דמשמע דלוקה הוא משוםדבר אחר ובאותה חלוקה שכתבה הרמב"ם קאי למבשל בשר (מתה) בחלב [מתה] ולדםשבשלו בחלב דלוקה על זה משום נבלה ועל זה משום דם אבל בסדר שכתבם רבינו לא קאי אלאלדם שבשלו לחודיה ואח"כ כשכתב בשר (מתה) שבשלו בחלב [מתה] כתב סתם פטור ולאכתב אין לוקין על אכילתו והוה ליה לצרף שתים אלה דם [בחלב] ובשר [בחלב] מתה בבבאאחת ולגזור בהם פטור ואין לוקין על אכילתן משום בשר בחלב. ועל דין זה דדם שבשלובחלב דמשמע מדברי הרמב"ם שלוקין עליו משום דם יש לתמוה מדאמרינן בפרק הקומץרבה (מנחות כא.) דם שבשלו אינו עובר עליו ומיהו רש"י בפרק כל הבשר (קט.)אמתניתין דהלב קורעו ומוציא את דמו כתב דדם שבשלו חייב עליו כרת וצריך לומר דסביראליה דההיא דהקומץ רבה אתיא דלא כהלכתא ונראה שזהו דעת הרמב"ם ז"ל.ודינים אלו פשוטים בפרק כל הבשר (קיד.) חוץ ממבושל בחמי טבריה ומעושן ועור וכתבהרב המגיד שהמעושן הוא בעיא בירושלמי פרק הנודר מן המבושל (נדרים הלכה א) ולאאיפשיטא וספיקא דאורייתא לחומרא ומבושל בחמי טבריה נראה שם שהוא שוה למעושן ולגבישבת (מ:) המבשל בחמי טבריה פטור ועור סובר הרמב"ם שהוא שוה לגידים ועצמותוכו': 

ח וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל (פכ"ה סי' נא) דנסיובי דחלבא אינם בכללמי חלב ואסורים מן התורה וכו'. בפר כל הבשר (קיד.) אהא דתניא המבשל במי חלב פטורוכתבו התוספות (ד"ה המבשל) דאיסורא מיהא איכא דהא כותח מנסיובי דחלבא עבדיליה כדאיתא פרק אלו עוברין (פסחים מב.) ואמרינן לעיל (קיא:) דאסור לאכול בשר בכותחכתב על זה ואני אומר דנסיובי מן התורה אסירי והא דתניא דפטור במי חלב היינו לאחרשהוציאו מן החלב כל האוכל וכו' [עד כאן] ואפשר דאיסורא דרבנן מיהא איכא לבשל בובשר מדקתני פטור ולא קתני מותר:

  3. סיכום המערכת – יישורת ההלכה הפסוקה:    

טור יורה דעה הלכות בשרבחלב סימן פז  -   הלכות בשר וחלב:
איסור בשר בחלב כתיב לאתבשל גדי בחלב אמו ונאמר ג' פעמים בתורה אחד לאיסור בישול ואחד לאיסור אכילה ואחדלאיסור הנאה והוציא איסור אכילה בלשון בישול לומר שאינו אסור מן התורה אלא דרךבישול אבלא מדרבנן אסור בכל ענין וגדי לאו דוקא דהוא הדין נמי שור שה ועז ולא שנאבחלב אמו ולא שנא בחלב אחרת אלא שדבר הכתוב בהווה.

ואינו נוהג אלא בטהורה כגוןבשר בהמה טהורה בחלב טהורה אבל בשר טהורה בחלב בהמה טמאה או בשר טמאה בחלב טהורהובשר חיה ועוף אפילו בחלב טהורה אינו אלא מדרבנן ומותר בבישול ובהנאה:

וביצים הנמצאים בעופותמותרים לאוכלן בחלב בד"א שהן גמורות אבל אם אינן גמורות הוו כבשר העוף עצמוואיזהו גמורה כתב הרשב"א כל שיש לה חלבון וחלמון אף על פי שהיא מעורה בגידיןהרי זה גמורה אין לה אלא חלמון עדיין בשר הוא ורש"י פירש כשנגמר החלמוןועדיין היא אדומה ומעורה כמו השלל של הביצים המחובר באשכול שרי ויראה מדבריו שמתיראפילו אין לה עדיין חלבון:

דגים וחגבים מותר לאוכלןבחלב כתב הרמב"ם המבשל בחמי טבריא ומעושן ודם שבשלו בחלב פטור ואין לוקין עלאכילתו משום בשר בחלב המבשל שליל בחלב חייב וכן האוכלו המבשל שליא או עור גידיןועצמות ועיקרי קרנים וטלפים הרכים בחלב פטור וכן האוכלו פטור המבשל במי חלב אובחלב מתה או בחלב זכרה פטור וכתב א"א הרא"ש ז"ל דנסיובי דחלבא אינהבכלל מי חלב ואסור מן התורה אלא מי חלב היינו אחר שהוציאו מן החלב כל האוכל כגוןלאחר שעשו כל הגבינה מבשלים החלב והאוכל צף מלמעלה ולא נשאר בו אלא מים בעלמא זהוהנקרא מי חלב חלב הנמצא בקיבה לדעת רב אלפס אינו חלב ומותר לבשל בו בשר אפילובצלול שבה וכ"כ הרמב"ם ורש"י אסרו וכתב שהוא חלב גמור אפילו הקרוששבה כ"ש הצלול ור"ת חילק הקרוש שבה אינו חלבו אבל הצלול הוא חלב לפיכךאם מלח הקיבה בחלבה נאסר משום בשר בחלב דמליח כרותח וכן אם עמד בה יום אחד דכבושכמבושל ואם העמיד בה גבינות אם יש בהן בנותן טעם אסורות לרש"י אפילו בקרושולר"ת בצלול דוקא וכן היא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל:

‍

עיינו בשולחן ערוך המצורף, נסו לחלקו לתתי נושאים:

א.  הגדרת הבשר או החלב האסור (מהתורהומדרבנן –והמחלוקת).

ב.  דרך החיבור בין הבשר לחלב האסורה?

ג.   נושאים "נספחים" ליסודות הדין. 

שולחן ערוך יורה דעה הלכות בשר בחלבסימן פז
סעיף א - כתוב בתורה: לא תבשל גדי בחלב אמו (שמות כג, יט; לד, כו; דברים יד, כא) ג'פעמים; אחד לאיסור בישול, ואחד (א) לאיסור אכילה, ואחד (ב) לאיסור הנאה. והוציאאכילה בלשון בישול, לומר א א] שאינו אסור מן התורה אלא (ג) דרך בישול, ב] אבלמדרבנן אסור בכל ענין. ב(ג] כל בשר בחלב <א> שאינו אסור מן התורה, מותר (ד) בהנאה). (טור וארוך כללל').

סעיף ב - גדי, לאו דוקא, דהוא הדין שור, שה ועז. ד] ולא שנא בחלב אם, ולא שנא בחלבאחרת, אלא שדבר הכתוב בהווה.

סעיף ג - אינו נוהג אלא (ה) בבשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה, ג אבל בשר טהורה בחלבטמאה, או בשר (ו) טמאה בחלב טהורה, <ב> מותרים בבישול ובהנאה. ד (ז) ה] ובשרחיה ועוף, אפילו בחלב טהורה, (ח) ו] מותר בבישול, ובהנאה; ואף באכילה אינו אסור,אלא ז] מדרבנן. ה <ג> אבל דגים וחגבים, אין בהם (ט) איסור, אפילו מדרבנן. הגה: ו ח] ונהגו לעשות (י) חלב משקדיםומניחים בה בשר עוף, הואיל ואינו רק מדרבנן. אבל בשר בהמה, יש להניח אצל החלבשקדים, משום מראית העין, <ד> כמו שנתבאר לעיל סימן ס"ו לענין דם.

סעיף ד - ט] אסור לבשל בחלב אשה, מפני מראית העין. ואם נפל לתוך התבשיל, בטל, ואין צריךשיעור. הגה:ז <ה> ונראה לפי זה, דכל שכן דאסור לבשל לכתחלה בחלב טמאה, או בשר טמא בחלבטהור י] ודוקא בשר בהמה, ח אבל בעוף, דרבנן, אין לחוש.

סעיף ה - ביצים הנמצאים בעופות, אם הם גמורות דהיינו שיש להם חלבון וחלמון, ט יא] אף עלפי שהיא מעורה בגידים, הרי זו גמורה <ו> ומותר לאכלה בחלב. י (יא) יב] אבלאם אין לה אלא חלמון, יא אסור (יב) לבשלם בחלב. יב אבל אם אכלם בפני עצמם, מותרלאכול אחריהם גבינה או חלב.

סעיף ו - יג] המעושן יד] והמבושל בחמי טבריא, יג (יג) אין לוקין עליו. וכן המבשל בשרבמי חלב, (יד) טו] או יד בחלב מתה, או בחלב זכר, או שבישל טז] דם בחלב, פטור, טוואין לוקין על אכילתו משום בשר בחלב. הגה:טז יז] וחלב זכר לא מקרי חלב כלל. ואם נפל לתוך קדירה של בשר, אינו אוסר. יח] אבלחלב מתה, יז יט] ומי חלב, אוסרים המאכל כמו חלב עצמה. ואפילו בבישול, יש לאסורלכתחלה (כן משמע בארוך כלל ל"א). יח יש אומרים דאסור לחתות האש תחת קדירה שלעו"ג, לפי שהם מבשלים בהם פעמים חלב פעמים בשר, והמחתה תחת קדירה שלהם באלידי בישול בשר בחלב (הגהת מרדכי פ' הצלמים). עוד כתבו דאין לערב מים שהדיחו בהםכלי בשר עם מים שהדיחו בהם כלי חלב, וליתן לפני בהמה, יט דאסורים בהנאה(מהרי"ו). עוד כתבו דהכלי שעושין בו מים לחפיפת הראש, אין לשמש בו, דעושיןאותה מאפר שעל הכירה כ ורגילות הוא להתערב שם בשר וחלב. (מהרי"ל). ולכן ישלאסור גם כן להשתמש מן הקדירות של התנורים שבבית החורף, משום דנתזים עליהם לפעמיםבשר וחלב מן הקדרות שמבשלים בתנורים (מהרי"ו). ובדיעבד אין לחוש בכל זה. כאואף לכתחלה אין בזה אלא חומרות בעלמא, והמיקל לא הפסיד.

סעיף ז -  המבשל שליל בחלב, חייב. וכן האוכלו.אבל המבשל שליא, כ] או עור כא] וגידים ועצמות ועיקרי קרנים וטלפים הרכים, כב (טו)פטור. וכן האוכלם, פטור.

סעיף ח - יש מי שאומר דנסיובי דחלבא (פי' חלב המתמצה מקפאון הגבינה), כג אינם בכלל מיחלב, ואסור מן התורה. אלא מי חלב היינו אחר שעושים הגבינות מבשלים הנסיובי, והאוכלצף מלמעלה, ולא נשאר בו אלא מים בעלמא. זהו הנקרא מי חלב.

סעיף ט - חלב הנמצא בקיבה, כד אינו חלב, ומותר לבשל בו בשר אפילו בצלול שבה (טור בשםרי"ף ורמב"ם). כה <ז> ויש מי שאוסר, (תוס' ורא"ש ור"תורשב"א ור"ן), (וכן נוהגין).

סעיף י - חלב הנמצא בקיבה כו (כב] לכתחלה אין להניחו בקיבה עד שיצטנן החלב בתוך הקיבה(ארוך כלל י"ח בשם רבי שמחה והגהת אשירי), כג] אבל בדיעבד אין לחוש עד) כז(טז) כד] <ח> שנמלח בקיבתה, כח כה] או שעמד בו יום אחד, כט <ט> אסורלהעמיד בו.הגה: ואם העמיד בו, כו] אם הוא הצלול אוסר כל הגבינות ל (יז) <י> עד שיהא ס'בחלב שהעמיד נגד הקיבה האסורה. ואם היה ס' בחלב, הכל מותר. לא כז] <יא> ואםהיה הקיבה (יח) קרושה, אינה אוסרת כלום, אפילו לא היה ס' בחלב נגד הקיבה. (לדעתר"ת). כח] ואם היה הקיבה צלול מתחלה, ונקרש, יש לו דין צלול (בית יוסף בשםרשב"א ובשם הפוסקים). ויש מקילין בזה (ש"ד בבית יוסף בשם המרדכי), לבובמקום הפסד יש להקל. לג כט] עור הקיבה, לפעמים מולחים אותו ומייבשין אותו, ונעשהכעץ, וממלאים אותו חלב, (יט) מותר; דמאחר (כ) שנתייבש הוי (כא) כעץ בעלמא, ואין בולחלוחית בשר (ב"י בשם שבולי לקט).

סעיף יא -  אם <יב> העמיד גבינה בעור קיבתכשרה, לד יש בה טעם בשר, אסורה. ואם לאו, מותרת. לה ל] אבל המעמיד בעור קיבת נבלה,וטריפה, ובהמה טמאה, אוסר בכל שהוא. הגה:משום דדבר האסור בעצמו, ומעמיד, אפילו באלף לא בטיל (כ"כ ב"י לדעתהרשב"א והר"ן). לא] ודווקא שלא היה שם מעמיד אחר, רק האסור, לו אבל אםהיה שם ג"כ מעמיד היתר, <יג> הוי זה וזה גורם, ומותר אם איכא ס' נגדהאסור (ממשמעות המרדכי).