יחידה לדוגמא | איסור והיתר

הרחקה בין בשר לחלב – סימן פט טור שולחן ערוך ונושאי הכלים

א. אנא לימדו את הסעיפים כסדרם וסכמו כל אחד לעצמו:
1) מהם השאלות והפרטים אותם מסכם הסעיף?
2) מהו רצף המקורות שהביאו לפסיקה:
   - מהו המקור התנאי\אמוראי שעומד ביסוד הדין\ ביסוד המחלוקת?
   - מהי מחלוקת הראשונים בדין זה?
   - מהי הכרעת השו"ע והרמ"א בדין?
    - האם נחלקו האחרונים (נושאי הכלים) בדין והאם הוסיפו פרטי דין משלהם בדין זה?

ב. לימדו את הסימן כרצף אחד בשולחן ערוך ונסו לבנות תמונה של כלל הסעיפים –
  - מהו העקרון\העקרונות המנחים?
  - מהי המשמעות וההיקף של דין ההמתנה בין בשר וחלב? מהם הטעמים לדין ומהם הנפק"מ לטעמים השונים?

טור יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן פט
א)אכל בשר לא שנא בהמה חיה ועוף לא יאכלגבינה אחריו עד שישהא כשיעור שמזמן סעודת הבוקר עד סעודת הערב שהוא ו' שעות ואפי' אםשהה כשיעור אם יש בשר בין השינים צריך להסירו(א) ובתוך הזמן אפילו אין בשר בין השיניםאסור לפי שהבשר מוציא שומן ומושך טעם עד זמן ארוך ולפי זה הטעם אם לא אכלו אלא שלעסולתינוק א"צ להמתין דכיון שלא אכלו אינו מוציא טעם ב)והרמב"ם נתן טעם לשהייהמשום בשר שבין השינים ולפי דבריו לאחר ששהה כשיעור מותר אפילו נשאר בשר בין השיניםוהלועס לתינוק צריך להמתין וטוב לאחוז בחומרי ב' הטעמים אכל גבינה מותר לאכול אחריובשר מיד(ב) ובלבד שיעיין ידיו שלא יהא שום דבר מהגבינה נדבק בהן לפיכך אם הוא לילהשאינו יכול לעיין אותם היטב צריך לרחצם וביום אין צריך וה"ר פרץ כתב יש לרחצםאף ביום לפי שפעמים שהגבינה שמנה ונדבקת בליחלוחית הידים ולאו אדעתיה צריך לקנח פיוולהדיחו(ג) והקינוח הוא שילעוס פת ויקנח בו פיו יפה ג)וכן בכל דבר שירצה חוץ מקמחאותמרי וירקא לפי שהם נדבקים בחניכין ואין מקנחין יפה ואח"כ ידיח פיו ביין או במיםויש נוהגין לשרות פת ביין או במים ולאכלו והוא עולה בשביל קנוח והדחה ויותר טוב ד)להיותכל אחד ואחד בפני עצמו וכתב הרמב"ם בד"א באוכל בשר בהמה ה)וחיה אחר גבינהאבל אם אוכל אחריה בשר עוף אין צריך לא א]קינוח ולא הדחה ולא נטילה ור"ת כתב בשםה"ג שמותר לאכול בשר אחר גבינה מיד בלא קינוח והדחה(ד) וגם גבינה אחר ב]בשר מותרמיד אלא שצריך קינוח והדחה ו)וא"א הרא"ש ז"ל כתב ונהגו העולם שלא לאכולגבינה אחר בשר אפילו אחר בשר עוף ואין לשנות המנהג בד"א כשאוכל הבשר והגבינה בעצמה(ו)אבל אם אוכל תבשיל של בשר מותר לאכול אחריו תבשיל של גבינה ואפילו הנטילה ביניהם אינהאלא רשות(ז) ז)אבל אם בא לאכול הגבינה בעצמו אחר תבשיל של בשר או הבשר בעצמו אחר התבשילשל גבינה חובה היא ליטול ידיו:

בית יוסף יורה דעה סימן פט
[א] אכל בשר עוף אם מותר לאכול אחריו גבינה:חיה וגבינה אם נאכלים באפיקורן: [ד] צריך ליזהר שלא יגע הלחם לא בבשר ולא בגבינה: אסורלאכול גבינה על מפה שאכלו בה בשר: פת שאוכלים עם הגבינה אסור לחתוך בסכין שחותכין בהבשר: [ג] שמש המשמש בסעודה לא איכפת לן שלא הצריכו נטילה אלא לאוכלים ולא לנוגעים:

 ג(א) אכל בשר לא שנא בהמה חיה ועוף לאיאכל גבינה אחריו וכו'. כל סימן זה נתבאר בספר אורח חיים סימן קע"ג זולת מ"שבשם הרמב"ם (מאכ"א פ"ט הכ"ז) במה דברים אמורים באוכל בשר בהמהוחיה אחר גבינה אבל אם אוכל אחריה בשר עוף אין צריך לא קינוח ולא הדחה ולא נטילה שלאכתבו רבינו בספר אורח חיים וטעמא דהרמב"ם מדגרסינן בפרק כל הבשר (קד:) תאני אגראחמוה דרבי אבא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן כלומר דרך הפקר שאינו נזהר לקנח פיו וליטולידיו ביניהם ומפרש הוא ז"ל דבאוכל גבינה ואח"כ עוף מיירי דאילו אכל עוף תחלהאסור לאכול אחריו גבינה ושלא כדברי הרמב"ן שכתבו הרשב"א (תוה"א ב"גש"ד פז סוע"א) והר"ן (לז. ד"ה עוף) שסובר דאפילו עוף ואח"כגבינה שרא אגרא. וכתב הר"ן (שם) דהא דתני אגרא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן הואהדין לחיה וגבינה לדידן דקיימא לן חיה ועוף אינם מן התורה אבל הרמב"ם ז"ל(שם) כתב דחיה כבהמה אף על פי שהוא עצמו (שם ה"ד) פסק דחיה ועוף אינם מן התורהואיפשר שטעמו לפי שבשר החיה דומה לבהמה ע"כ וז"ל הרא"ש (פכ"ה סי'ה) וכיון שהביא הרי"ף (לז.) הא דתני אגרא אלמא סבירא ליה כרבי עקיבא דאמר חיהועוף דרבנן והא דנקט אגרא עוף ולא נקט חיה משום דשכיח טפי ורבינו תם (תוס' חולין קד:ד"ה עוף) פירש משום דעוף אין נדבק בידים ובשינים ובחניכים ע"כ וז"להרשב"א בתורת הבית (הקצר ב"ג ש"ד פו.) אכל עוף או חיה יש מי שהורה שאוכלאחריהם מיד גבינה בלא קינוח הפה ובלא נטילת ידים ואין דבריהם מחוורים וגדולי המחבריםאסרוהו כאוכל אחר בשר הבהמהה אבל אם אכל גבינה תחלה אוכל אחריה עוף או חיה בלא קינוחהפה ובלא נטילת ידים ולזה דעתנו נוטה וכזה ראוי להורות עכ"ל. ומתוך מה שכתבתייתיישב לך למה כתב רבינו דין זה בשם הרמב"ם ולא כתבו סתם כיון שהוא שנוי בגמראדמשום דבגמרא אפשר לפרש דגבינה אחר עוף נמי נאכל באפיקורן כדברי הרמב"ן או דעוףדנקט לאו דוקא דהוא הדין לחיה כיון שאינה אסורה אלא מדרבנן וכדברי הרשב"א לכךכתב סברת הרמב"ם דמפקא מתרווייהו:

ד כתב רבינו בסימן צ"א (קמג:) צריךליזהר שלא יגע בשר לח בלחם שאם יגע בו אסור לאכלו עם גבינה וכן אם יגע בו גבינה אסורלאכלו עם בשר והכי איתא בירושלמי הדין דאכיל חוביץ ובעי למיכל קופר מבער פתיתין פירושמי שאכל גבינה ורוצה לאכול בשר צריך לבער מעל השלחן שיורי פת שאכל עם הגבינה עכ"לוהירושלמי הזה הוא בפסחים פרק אלו דברים (סוף הלכה ד) וכתוב בהגהות אשיר"י (פכ"הסי' ז) בשם אור זרוע (ח"א סי' תס סז:) מצוה מן המובחר היכא שאכל גבינה ורוצה לאכולבשר צריך להעביר מעל השלחן הלחם וכל המאכל שעלו עם הגבינה על השלחן ואח"כ יביאבשר ויאכל: וכתוב בתשובות (המיוחסות) להרמב"ן סימן קע"ב שאסור לאכול גבינהעל מפה שאכלו בה בשר שאי אפשר שאין עליה כמה טיפי בשר ולא מחמת [מה] שנבלע בתוכה אניאומר שהבלוע אינו יוצא אלא ע"י דבר חם ואי משום הא היה אסור להניח עליו גבינהחמה אבל הצוננת לא אלא שאני אומר וכן אמת שלכלוכי בשר יש עליה שהרבה פעמים יש שנופליםעליה טיפי התבשיל וכן שמקנחים עליה סכין שחותכין בה הבשר וכל שהוא בעין כשמניחין עליהגבינה בין חמה בין צוננת נוגעים זה לזה לפחות והדחה מיהא בעי וכדתנן (חולין קז:) צורראדם בשר וגבינה וכו' נהי דקליפה לא בעי הדחה מיהא בעי ועוד שזה חמור יותר כי הרבה פעמיםידבקו לכלים הבשר בעצמו והגבינה בעצמה או בלחם אשר הוא אוכל ויאכל בשר וגבינה בתפיסהאחת וזה דבר ברור וכל שכן שאסור לחתוך גבינה ואפילו צוננת בסכין שרגילין לחתוך בשרולא עוד אלא אפילו הפת שאוכלים עם הגבינה אסור לחתוך בסכין שחותכין בה בשר לפי שלפעמיםהסכינין שומנו של בשר קרוש עליהם וכשחותכים הפת נדבק בו כדאמרינן (חולין קיא:) צנוןשחתכו בסכין [של בשר] מותר לאכלו בכותח ואוקימנא בדטעים ליה וליכא טעם בשר כלל ואפשרכי טעימת קפילא בעי כדעת רש"י ואמרינן נמי (שם קיב.) קישות ואבטיח גריר להו לביפסקיה עכ"ל ובארחות חיים (הל' איסורי מאכלות סי' סא) כתב דברים אלו בשם הרשב"א(שו"ת ח"א סי' עו) ואחר כך כתב בשם בעל התרומה (סי' ע, וריש סי' עא) שרבינושמשון היה מתיר בסכין של בשר לחתוך בו לחם ולאכול עם גבינה משום דהוי נ"ט בר נ"טאבל לחתוך בה גבינה ודאי אסור אם לא נעצה בקרקע עשר פעמים או שפשפה באבן רך או בפחםומיהו בלא קינוח אפילו לחם אסור מפני שמנונית שעליו ומעשה בא לפני ה"ר שמשון שחתכהשפחתו בסכין של בשר גבינה של גוים שהוחמה אצל האש ואמר הרב שהסכין כשר ואין צריך אלאהדחה כדין צונן דהאי נמי כצונן דמי כיון דאין יד סולדת בו עכ"ל: כתב רש"יבפרק כל הבשר (קז: ד"ה דטריד) על שמש המשמש בסעודה אף על פי שנוגע בסעודה לא איכפתלן שלא הצריכו נטילה אלא לאוכלין לא לנוגעין:

דרכי משה הקצר יורה דעה סימן פט
(א) וכתב הר"ן (דף תשי"ו ע"א)(חולין לז: ד"ה אמר) ומיהו שוב אין צריך לשהות עוד דשיעור שש שעות מאכילה ראשונהחשבינן ליה ומיהו קינוח הפה מיהת משמע דבעינן עכ"ל:

(ב) במרדכי ריש פרק כל הבשר (סי' תרפז)תשובת מהר"ם (דפוס פראג סי' תרטו) פעם אחת מסעודה לסעודה מצאתי גבינה בין שיניםגזרתי להחמיר על עצמי בבשר אחר גבינה כמו בגבינה אחר בשר ובבשר עוף אני מיקל עכ"ל.וז"ל האיסור והיתר הארוך כלל מ' (דין ח וי) אכל גבינה רך קודם שעברו עליו ששהחדשים או שאר מיני חלב מותר לאכול בשר מיד באותה סעודה ע"י קינוח והדחה לידיוולפיו אבל אם אוכל גבינה ישנה לאחר שעברו עליו ששה חדשים או גבינה המתולעת אף על פישאין איסור בדבר מכל מקום מידת חסידות שלא לאכול אחריו בשר באותה סעודה כתשובת מהר"םעכ"ל וכן הרבה נוהגים שלא לאכול בשר אחר גבינה קשה הנדבקת בין השינים כמו שאיןאוכלין גבינה אחר בשר ובית יוסף כתב באורח חיים סימן קע"ג (עמ' תלד ד"ה ויש)ויש מחמירין שלא לאכול בשר אחר גבינה באותה סעודה וכן יש בזוהר (משפטים קכה א) דישלהחמיר בדבר ולכן יש להחמיר אף בבשר עוף אחר גבינה ואילו ראה מוהר"ם דברי הזוהרלא היה מיקל בבשר עוף עכ"ל שם והביא שם דברי הזוהר בזה:

(ג) כתב בית יוסף סימן קע"ג באורחחיים (עמ' תלד ד"ה ומ"ש ואחר וד"ה אבל) וכן כתבו הרא"ש (פכ"הסי' ה) והרי"ף (חולין לז ב). והרמב"ם (מאכ"א פ"ט הכ"ו) והרשב"א(תוה"ק ב"ג ש"ד פו ב, ארוך פז ב) סבירא להו דסגי בקינוח לבד והעולםנהגו לקנח ולהדיח וכן נכון לעשות כדברי המחמיר בדבר שאין בו טירחא עכ"ל:

(ד) במרדכי ריש כל הבשר (שם) ובהר"ןשם (לז: ד"ה אמר) אבל בלילה שאינו רואה אם נדבק שום דבר בידיו צריך נטילת ידיםוכ"ה בשערי דורא (סי' עו) וכן בהגהת אשיר"י (סי' ו) ובהגהות מיימוניות פ"טדמאכלות אסורות (דפוס קושטא הכ"ח):

(ה) ובבית יוסף (או"ח סי' קעג עמ'תלד סוף דיבור ראשון) כתב וכתבו הרמב"ם והרשב"א דכשיעור זה צריך להמתין אפילואחר בשר עוף. ובמרדכי ריש כל הבשר (שם) והתוספות (חולין קה. ד"ה לסעודתא) פירשובסעודה אחרת אבל לא בסעודה שרגילין לעשות בבוקר ובערב אלא אפילו לאלתר אם סלקו וברכומותר דלא פלוג רבנן וכן כתב ראבי"ה (סי' אלף קח) עכ"ל. וכ"ה בהגהת אשיר"י(סי' ה) ובהגהות מיימוניות פ"ט דמאכלות אסורות (הכ"ח אות ג) ובהגהות שערידורא (סי' עו ס"ק ב) רבים נוהגין להקל ועושין להם פשרה מדעתם להמתין שעה אחת אחרסעודת בשר וסלקו וברכו ואז אוכלין גבינה אף על גב דלא אשכחן טעמא ורמז לשיעור זה מכלמקום מי ימחה בידיהם הואיל והתוס' והראבי"ה מתירין אמנם הצנועים מושכין ידיהםעד מסעודת שחרית לסעודת ערבית עכ"ל וכן כתב בארוך (כלל מ דין ד - ה וז) ונוהגיםהעולם להמתין שעה אחת מכ"ד ליום אחר ברכת המזון ואז אוכלין גבינה אפילו בלא קינוחוהדחה אפילו אחר בשר בהמה וממתינין גם כן השעה אחר בשר חיה ועוף ואפילו אם לעס לתינוקואם יודע שעדיין בשר בין שיניו צריך לקנחו ולהסירו עכ"ל:

עוד כתב (שם דין ג) בשם מהר"ח דלדבריהתוספות וראבי"ה אין לו לברך ברכת המזון על מנת לאכול גבינה עכ"ל ונ"לדלאחר שסלקו וברכו הוא דמהני שעה אבל באותה סעודה קודם ברכת המזון פשיטא דלא מהני שיעורשעה ומדברי איסור והיתר הארוך משמע דהמתנת שעה צריכה להיות אחר ברכת המזון אבל אם המתיןקודם ברכת המזון אף על גב דבירך לא מהני דהא קאמר ונהגו להמתין שעה אחר ברכת המזוןאמנם לפי הטעם שכתב מהרא"י (שם) דאין למחות בידם משום דהואיל ועבדי כתוספות וראבי"הנראה דאין לחלק בהא ואפשר דאף הארוך לא קאמר אלא אורחא דמילתא והוא הדין אם המתין השעהקודם ובירך וסילק דשרי:

(ו) ובהגהות מיימוניות פ"ט מהלכותמאכלות אסורות (דפוס קושטא הכ"ג) כתב בשם הסמ"ק דמרק של בשר יש לו דין בשרעצמו והר"ר יונה כתב פרק אלו דברים (ברכות מ: ד"ה לא שנו) שיש לו דין תבשילשל בשר וכתב בית יוסף באורח חיים סימן קע"ג (עמ' תלג דיבור ראשון) בשם רבינו ירוחם(נט"ו אות כח קלז ב) דכן נהגו רבותיו במרק כדין תבשיל של בשר הואיל ודבר הצלולהוא אבל עב כגון עם ירקות יש לו דין בשר וכן בתשובות הרשב"א (ח"א) סימן ש"זאוסר שומן בשר כבשר עצמו וכן במרדכי ריש פרק כל הבשר (סי' תרפז) ראיתי מורי שאוסר לאכולגבינה אחר ביצים מטוגנין בשומן משום גזירת בשר בחלב עכ"ל ובהגהות שערי דורא (סי'עז ס"ק ג) כתב בשם המרדכי (שם) דאוסר אפילו בשומן אווז אטו שאר שומן וכן כתב בארוך(כלל מ סי' ב) בשם המרדכי וכתב שכן המנהג אמנם במרדכי שלנו אינו וגם שמעתי שרבים מקיליןבשומן עוף אבל בשומן בהמה מחמירין כמו בשאר בשר אף על גב דבסמ"ק (בהגהות סי' ריגאות ט) הביאו הגהות מיימוניות פ"ט דמאכלות אסורות (דפוס קושטא הכ"ח ד"הוהוא) כתב דאפילו בשומן של בהמה שרי דהוה כתבשיל של בשר ואח"כ גבינה ולכן מותרע"י קינוח והדחה וכן כתב בהגהות שערי דורא (סי' עו ס"ק ב) משם הסמ"קוכתב באיסור והיתר הארוך (שם דין ב) ונהגו עכשיו להחמיר אפילו לא אכל בשר עצמו אלאאפילו תבשיל של בשר או שומן של בשר כבשר עצמו עכ"ל וכן כתב בית יוסף באורח חייםסימן קע"ג (עמ' תלג ד"ה והמרדכי) שנהגו העולם שלא לאכול גבינה אחר תבשילשל בשר כלל ואין לפרוץ גדר מיהו אם אין בשר בתבשיל אף על פי שנתבשל בקדרה שמבשלין בובשר לא נהגו להחמיר ומותר לאכול אחריו גבינה עכ"ל:

(ז) הטור לטעמיה אזיל כמו שכתב באורח חייםסימן קע"ג אבל יש סוברין שבין תבשיל גבינה לתבשיל של בשר חובה ליטול ידיו כמושכתבתי באורח חיים סימן קע"ג וכן כתב בשערים (שער כו) בשם אור זרוע (ח"אסי' תס) וכ"ה בהגהות שערי דורא (סי' ע"ז ס"ק ג ד"ה כתב א"ז)שאם אכל תבשיל של גבינה ורוצה לאכול תבשיל של בשר צריך נטילה אפילו ביום מפני שהתבשילנדבק בידים יותר מגבינה עצמו וכן כתב בשערי דורא (שם) וכן נהגו ליטול ידים אחר כל תבשילשל חלב ואם יש להקל שלא להצריך נטילה זהו דוקא בגבינה עצמה שהיא קשה ויבשה ולא בשוםמאכל חלב ולא בתבשיל עכ"ל מהרא"י ז"ל ובהג"ה אחרת שם (ד"הכתב בסמ"ק) דהוא הדין בין תבשיל של בשר לתבשיל של גבינה עכ"ל וכבר כתבתידנוהגין בתבשיל של בשר כמו בבשר עצמו כמ"ש הארוך לעיל:

שולחן ערוך יורה דעההלכות בשר בחלב סימן פט  - שלא לאכול גבינה אחר בשר
סעיף א -
אכל בשר, א א] א) [א] א> אפילו של חיה ועוף, לא יאכל גבינה אחריו ב ב] <א> ב> עד שישהה (א) ב) שש שעות. ג] ואפילו אם שהה כשיעור, [ב] אם יש בשר בין השינים, ג> צריך להסירו. והלועס לתינוק,צריך להמתין. הגה: ד] ג) ואם מצאאחר כך בשר שבין השינים, ג ומסירו, ד ד> צריך ד) להדיח פיו קודם שיאכל גבינה (הר"ן פכ"ה). ה ה] וישאומרים דאין צריכין להמתין שש שעות, רק מיד אם סלק ו ה) ה> ובירך ברכת המזון, מותר על ידי קנוחוהדחה (תוס' ומרדכי פכ"ה והגהות אשיר"י והג"ה מיימוני פ"טדמ"א וראבי"ה). ו] והמנהגהפשוט במדינות אלו, ו> להמתין <ב> [ג] אחר אכילת הבשר ו) שעה אחת, ואוכלין אחר כך גבינה. מיהו צריכים לברך גם כן ברכתהמזון אחר הבשר (ע"פ הארוך והגהות ש"ד), דאז הוי כסעודה אחרת, דמותרלאכול לדברי המקילין. אבל בלא ברכת המזון, לא מהני המתנת שעה. ואין חילוק אם המתיןהשעה קודם ברכת המזון, או אחר כך (ד"ע ממהרא"י ולאפוקי או"ה). ז] ואם מצא בשר בין שיניו, אחר השעה, ז ז> צריךלנקרו ולהסירו (ד"ע ממשמעות הר"ן הנ"ל). ח] ויש אומרים דאין לברך ברכת המזון על מנת לאכול גבינה (ארוךבשם מהר"ח), <ג> [ד] אבל (ב) ז) אין נזהרין בזה. ויש מדקדקים להמתין (ג) שש שעות אחר אכילת בשר לגבינה, ח וכן נכון לעשות.

סעיף ב -
אכל גבינה, ח> מותר לאכול אחריו בשר, מיד, ט ובלבד (ד) שיעיין ידיו שלא יהא שום דברמהגבינה נדבק בהם. ח) ט> ואם היה ט) בלילה, שאינו יכול לעיין אותם היטב, י י> צריך י) לרחצם. יא ט] [ה] יא> וצריך לקנח פיו ולהדיחו. והקינוחהוא (ה) שילעוס פת ויקנח בו פיו יפה, וכןבכל דבר שירצה, יב יב> חוץ מקימחא (ו) ותמרי וירקא, לפי שהם נדבקים בחניכים (פי' מקום למעלה מבית הבליעה קרוב לשינים) ואין מקנחים יפה. י] יג יג> ואחר כך ידיח פיו במים או ביין.במה דברים אמורים, יד יד> בבשר בהמה יא) וחיה. אבל אם בא לאכול בשר עוף, אחר גבינה, טו> אינו צריך יב) לא קינוח ולא נטילה. הגה: יא] <ד> ויש מחמירין אפילו בבשר אחר גבינה(מרדכי בשם מהר"ם וב"י בא"ח סעיף קע"ג), וכן נוהגין טו טז> שכלשהגבינה קשה טז איןאוכלין אחריה אפילו בשר עוף, כמו בגבינה אחר בשר. (וכן הוא בזוהר). ויש מקילין.ואין למחות, רק שיעשו קנוח והדחה ונטילת ידים. יז מיהו טוב להחמיר.

סעיף ג
יב] אכל תבשיל של בשר, מותר לאכול אחריו תבשיל של גבינה; והנטילהביניהם אינה אלא רשות. (יג] ויש מצריכים נטילה) (שערים והגהותש"ד). אבל אם באלאכול הגבינה עצמה אחר תבשיל של בשר, או הבשר עצמו אחר תבשיל של גבינה, חובה ליטולידיו. הגה: יח יד] <ה> יג) יז> ושומן של בשר, יד) דינו כבשר עצמו (רשב"א סימןש"י /ש"ז/ ומרדכי והגהת ש"ד). טו] יח> ונהגו עכשיו להחמיר שלא לאכול גבינהאחר תבשיל בשר, כמו אחר בשר עצמו, ואין לשנות ולפרוץ גדר (ארוך וב"י). יט טז] מיהו אםאין בשר בתבשיל, יט> רק שנתבשל(ז) בקדירה של בשר, מותר לאכול אחריו גבינה(שם), ואין בו מנהג להחמיר. וכן נוהגין לאכול בשר אחר תבשיל שיש בו גבינה או חלב, כ כ> מיהו ישליטול ידיו ביניהם, ואפילו לא יאכל בשר ממש רק תבשיל של בשר אחר תבשיל של גבינה,אם נגע בהן בידיו (בשערים והג"ה שערי דורא). כא יז] טו) [ו] כא> שמש המשמש בסעודה ונוגע באוכלין, אינוצריך נטילה, דלא הצריכו נטילה רק לאוכלים (ב"י בשם רש"י).

סעיף ד
יח] מי שאכלגבינה ורוצה לאכול בשר, צריך לבער מעל השלחן שיורי פת שאכלו עם הגבינה. יט] ואסורלאכול גבינה (ח) על מפהשאכלו בה בשר. (וכןלהיפך אסור) (כן משמע בארוך). כ] וכל שכן טז) שאסורלחתוך גבינה, אפי' צוננת, בסכין שרגילין לחתוך בשר. ולא עוד, אלא כב> אפילו הפתשאוכלים עם הגבינה אסור לחתוך בסכין שחותכין בו בשר. הגה: וכן להיפך נמי אסור. כב <ו> כא] מיהו כג> על ידי נעיצה בקרקע קשה, שרי (ב"יבשם א"ח וכל בו). <ז> אבל כבר נהגו כל ישראל כד> להיות להם שני סכינים, ולרשום אחד מהםשיהא לו היכר. ונהגו לרשום של חלב, ואין לשנות מנהג של ישראל.

ש"ך: (פמ"ג) אפילו שלחיה ועוף. כלומר שהם מדרבנן וכמ"ש בסימן פ"ז:

ביאור הגר"א: אפי' של כו'. כפי' האדאגרא עוף אחר גבינה הוא מדפריך ארב יצחק והא תני אגרא כו' ועתוס' שם שדחקו בזהאלא דבתחלה בשר אין חילוק וע"כ הא דאגרא אחר גבינה הוא:

כרתי: ואפילו של חיה. זהו רק מנהגא כמו שכתבהרא"ש (פרק כל הבשר סי' ה'), אבל מדינא מותר כמו שכתבתי בפלתי (ס"ק א')ראיה מתוספות (ק"ד ע"ב ד"ה עוף):

פלתי: אפילו של חיה ועוף. ...ולכךהביאו כל ראייתם מדיוקא דבהמה:

פרי חדש: אפילו של חיה ועוף כו'.(הרמב"ם) [הרמב"ן מהדורת רייכמאן חולין קד, ב ד"ה עוף וגבינה]והרא"ה [בדק הבית בית ג שער ד פז, א] מתירין לאכול חיה ועוף ואח"כ גבינהבלא קינוח ובלא נטילה. והעיקר כפסק המחבר להחמיר. והכי משמע מהא דאמרינן בספרהזוהר בסוף פרשת משפטים רבי ייסא שרי למיכל לתרנגולא וגבינה וחלבא, אמר רבי שמעוןאסיר לך ולא יהיב איניש פתחא לזינין בישין. ומיהו אפשר לדחות דרבי ייסא שראלמכלינהו כחדא וכסברת רבי יוסי הגלילי [חולין קיג, א], אי נמי אפשר דרבי ייסאהמוזכר בזוהר איהו גופיה הוי רבי יוסי הגלילי ואמר לו רבי שמעון אסיר ואין הכי נמידכל חד וחד לחודיה שרי אפילו עוף תחילה. ומיהו מתניתין דייקא דלא כוותייהו דקתני[חולין קד, ב] העוף עולה עם הגבינה על השולחן דמשמע שאוכל גבינה תחילה ואח"כעוף, ואף על גב דמתניתין לא נחית אלא לענין העלאה מכל מקום הוה מצי למתני חדא דאיתביה תרתי וליתני הכי הגבינה עולה עם העוף על השולחן, אלא משמע כדאמרן:

ב ש"ך: (פמ"ג) עד שישההכו'. ז"ל הטור ובתוך השש שעות אפי' אין בשר בין השינים אסור לפי שהבשר מוציאשומן ומושך טעם עד זמן ארוך ולפ"ז הטעם אם לא אכלו אלא שלעסו לתינוק א"צלהמתין דכיון שלא אכלו אינו מוצא /מוציא/ טעם והרמב"ם נתן טעם לשהייה משוםבשר שבין השינים והלועס לתינוק צריך להמתין וטוב לאחוז כחומרי שני הטעמיםעכ"ל ונתבארו דברי המחבר והעט"ז כתב בתוך הזמן אפילו אין בשר בין השיניםאסור לפי שהבשר מוציא שומן ומוציא טעם עד זמן ארוך ולפיכך אם לא אכלו אלא שלעסולתינוק צריך להמתין אף על גב שלא אכלו מ"מ טעם הבשר נשאר לו בפיו ומשך לו טעםשומן כאלו אכל עכ"ל ודבריו תמוהין:

ב] ביאור הגר"א: עד שישהה כו'. דסעודתשחרית של ת"ח הוא בשעה ששית כמ"ש בפ"א דשבת (י' א') ודפסחים ואמרמר עוקבא מסעודתא כו' ומדינא קאמר דהא קרי נפשיה חלא שלא עשה גדר להחמיר.רי"ף ע"ש:

<א> ט"ז: (פמ"ג) עד שישההשש שעות. יש בזה ב' טעמים הא' שהבשר מוציא שומן ומושך טעם עד זמן ארוך ולפ"זמי שלא אוכל אלא לועס לתינוק אינו צריך להמתין וטעם ב' הוא טעם הרמב"ם משוםבשר שבין השינים דמקרי בשר עד שש שעות ואח"כ הוי כמעוכל ולפ"ז גם הלועסחייב להמתין רק יש קולא בבשר שבין השינים שאחר ו' שעות וקי"ל להחמיר כשניהטעמים:

ב> פרי חדש: עד שישהה כו'. כתבהטור [עמוד קפח] וז"ל ובתוך השש שעות אפילו אין בשר בין השינים אסור לפישהבשר מוציא שומן ומושך טעם עד זמן ארוך, ולפי זה הטעם אם לא אכלו אלא שלעסולתינוק אין צריך להמתין דכיון שלא אכלו אינו מוציא טעם. והרמב"ם [מאכלותאסורות ט, כח] נתן טעם לשהייה משום בשר שבשינים, ולפי דבריו לאחר ששהה כשיעור מותראפילו נשאר בשר בין השינים והלועס לתינוק צריך להמתין, עד כאן. ולדעתי מה שכתבשלדעת הרב ז"ל אף אם נשאר בשר בין השינים לאחר שש שעות מותר ליתא, דלא מסתברדבשר שבין השינים מתעכלת בשש שעות, ועוד דאמרינן בגמרא [חולין קה, א] אמר ליה רבאחא לרב חסדא בשר שבין השינים מהו קרי עליה [במדבר יא, לג] הבשר עודנו בין שיניהםכלומר דאלמא מיקרי בשר, ואי בתוך שש שעות מאי קא מבעיא ליה הא סתמא קאמר רב חסדאאכל בשר אסור לאכול גבינה ולא קמפליג בין איכא בשר לבין השינים או ליכא, אלא משמעדלאחר שש שעות מיבעיא ליה ופשיט ליה דמיקרי בשר, וכן כתב הרא"ש בפסקיו [שםפ"ח סימן ה]. ולכן נראה שהרב כתב שצריך שש שעות מפני הבשר שבין השינים שאינוסר בקינוח כלומר שלא התירו חכמים אלא אחר גבינה מפני שקצת טעם שנשאר בפה סגי ליהבקינוח מה שאין כן בבשר שנכנס בשינים, ולא התירו חכמים בחטיטה בשינים משום דילמאלא יחטט יפה יפה ולפיכך נתנו חכמים שיעור שש שעות דמסתמא מה שנשאר בין השינים יוצאלחוץ מעט מעט ומסירו ואחר שיעור זה לא חיישינן שנשאר בשר בשינים, ואם תמצא לומרשנשאר לא חיישינן שיצא חוצה לפיו בעוד שאוכל גבינה, אבל אם מוצא בשר בין השינים,אף לאחר שש שעות משמע ודאי דבשר הוי וצריך להסירו אף לדעת הרמב"ם. וכבר פסקהמחבר להחמיר בכל זה ועיקר:

(א) פתחי תשובה: שש שעות. עייןש"ך אם לועס לתינוק תבשיל שיש בו שומן לכאורה לכל הפירושים אין צריך להמתיןדמושך ליכא כיון דלא אכל ובין שינים ליכא אלא דמ"מ כתב הפמ"ג דיש להחמירלהמתין שש שעות משום לא פלוג ולא לפרוץ גדר:

ב) כרתי: שש שעות. ולרמב"ם (פ"ט הכ"ח)הטעם דתוך שש שעות עדיין הרוב בשר בין שינים, ועיין פלתי (ס"ק ב') מה שכתבתידלא תקשה ליה מגמרא (ק"ה ע"א):

ג] ביאור הגר"א: ואפילו כו' והלועסכו'. דהרמב"ם כתב הטעם משום בשר שבין השינים שאין מתעכל עד ו' שעותולפ"ז היה מותר אחר ו' שעות והטור כ' הטעם משום שהבשר מוציא שומן ומושך טעםזמן ארוך ולפ"ז הלועס א"צ להמתין וכ' הטור שיש להחמיר כשני הפירושים:

[ב] פלתי: אם יש בשר בין שינים....ואח"כ לא. ואתי שפיר, וברור:

ג> פרי חדש: צריך להסירו כו'. כתבהר"ן [חולין לז, ב סוף ד"ה אמר רב חסדא] דאין צריך שהייה שש שעות מאותוזמן שמסירו אלא מאכילה. וכתב בתורת חטאת כלל ע"ו [דין א] דהוא הדין לעניןהמנהג בהמתנת שעה:

ד] ביאור הגר"א: ואם מצא כו'. נהידאין מושך טעם לא גרע מגבינה דג"כ אינו מושך טעם דלכך מותר כו':

ג) כרתי: ואם מצא אח"כ. וכשמסירו אין צריך להמתיןמאז שש שעות. (ר"ן ל"ז ע"ב סוד"ה אמר, ש"ך פרי חדשס"ק ג'):

ג ש"ך: (פמ"ג) ומסירו.כתב הר"ן דא"צ שהייה ו' שעות מאותו זמן שמסירו אלא מאכילה וכתובבת"ח כלל ע"ו דין א' דה"ה לענין המנהג בהמתנת שעה:

ד ש"ך: (פמ"ג) צריךלהדיח פיו. והר"ן כתב שצריך קנוח הפה ולא הזכיר הדחת הפה וכן העתיק בב"יבא"ח שם ובת"ח והיינו דאזיל לטעמיה דס"ל בעלמא דלא בעינן הדחת הפהאבל לדידן דבעינן הדחת הפה וכמ"ש הט"ו בסעיף ב' ה"ה הכא ולזה כתבהרב צריך להדיח פיו ופשיטא דבעי נמי קנוח אלא שקיצר בלשון, נ"ל:

ד> פרי חדש: צריך להדיח פיו.הר"ן [שם] כתב שצריך קינוח פה ולא הזכיר הדחת פה משום דלדידיה לא הוזכרה הדחתפה בש"ס אבל לדידן דבעי הדחת פה וכדלקמן הוא הדין הכא. ומיהו ההג"ה קיצרדמשמע דבעי נמי קינוח וכן כתב הש"ך [ס"ק ד]:

ד) כרתי: להדיח פיו. וה"ה קנוח פה, והרמ"אקיצר, כן כתבו אחרונים (ש"ך פרי חדש ס"ק ד'):

ה ש"ך: (פמ"ג)וי"א כו'. טעם פלוגתתן דאיתא בש"ס פכ"ה דאחר בשר אסור לאכול גבינהעד סעודה אחרת ודעת סברא הראשונה דהיינו מכדי זמן סעודת הבקר עד סעודת הערב שהואו' שעות וסברת הי"א דמיד כשסילק ובירך מיקרי סעודה אחרת וכ' מהרש"ל שםדלכ"ע אם לא סילק ובירך אפי' כל היום כולו אסור דהא בעינן סעודה אחרת והרבהבני אדם מקילין בזה וטעות הוא בידם עכ"ל ומ"ש הרב בהג"ה אבל בלאברכת המזון לא מהני המתנת שעה הוא לאו דוקא דאה"נ דכל היום כולו אסור עד שסילקובירך:

ה] ביאור הגר"א: וי"א כו'. כפי'תוס' שם ד"ה לסעודתא כו':

ו ש"ך: (פמ"ג) ובירךברכת המזון. נראה דאם אכל בשר בלא סעודה צריך לברך ברכה אחרונה מקודם ובלאו הכי לאהוה סילוק:

ה) כרתי: ובירך ברכת המזון. ה"ה ברכה אחרונה במקוםדלא בעי ברכת המזון (ש"ך ס"ק ו', פרי חדש ס"ק ה'), דעכ"פ איכאסילוק ממה שאכל ולא הוי כאוכל בכרך אחד:

ה> פרי חדש: ובירך ברכת המזוןכו'. כתב בש"ך [ס"ק ו] דהוא הדין שאם אכל בשר בלא סעודה שצריך לברך ברכהאחרונה מקודם:

ו] ביאור הגר"א: והמנהג כו' מיהו כו'.בנויה על דברי הזוהר פ' משפטים דכל מאן דאכיל האי מיכלא כחדא או בשעתא חדא אובסעודתא חדא כו':

ו> פרי חדש: להמתין אחר אכילתהבשר שעה אחת כו'. מנהג זה נמשך להם מספר הזוהר דאיתא התם בסוף פרשת משפטים אשכחןדכל מאן דאכיל האי מיכלא דאיתחבר כחדא או בשעתא חדא או בסעודתא חדא כו', כלומרדבשעה אחת אף שאוכלו בב' סעודות או בסעודה אחת אף ששהה כל היום ואכל דברים אחריםבינתיים ויש מהאכילת בשר לגבינה שש שעות אפילו הכי אסיר. שמעינן מהכא חומרא וקולא,חומרא דמשמע דאף בשר אחר גבינה אסירא בשעתא חדא או בסעודתא חדא, וקולא דגבינה אחרבשר שריא לאחר שעה ואינו בסעודה אחת. ולענין דינא נקטינן כדברי המחבר שלא לאכולגבינה אחר בשר עד שישהה שש שעות. ומיהו לאו דווקא שש שעות כגון בחורף שהימים קצריםכל שאכל בשר בשחר מותר לאכול גבינה בסעודת הצהרים, וכן אם אכל בשר בחצי היום מותרלאכול בערבית אף על גב דליכא בין אכילה לאכילה אלא כמו ד' שעות בקירוב. וזה דברמוסכם לכולי עלמא, דהא לשון הגמרא [שם] הוי בהא סעודתא הוא דלא אכילנא לסעודתאאחרינא אכילנא משמע דמסעודה לסעודה שפיר דמי ולא קמפליג בין ימים קצרים לימיםארוכים אלא משמע כדכתיבנא. ולאכול בשר אחר גבינה יש להחמיר כספר הזוהר ואין לאכולאלא בשתי סעודות ואחר ששהה שעה אחת. ומיהו בסעודה אחת מעיקר הדין לא מצי למיכלגבינה אחר הבשר אף שעברו שש שעות מאכילת הבשר, וכן כתבו מהרש"ל [ים של שלמהשם פ"ח סימן ט] ושאר אחרונים. וכן מדוקדק בלשון ספר הזוהר ועיקר:

<ב> ט"ז: (פמ"ג) אחראכילת הבשר שעה אחת. ז"ל מהרא"י בזה רבים עושים פשרה מדעתן להמתין שעהאחת אחר הסעודת בשר וסילקו ובירכו ואוכלין גבינה אף על גב דלא אשכחן רמז לשיעור זהמ"מ מי ימחה בידם הואיל והתו' וראבי"ה מתירין (פי' זהו דעת הי"אדא"צ להמתין ו' שעות שהביאו רמ"א בסמוך) אבל הצנועים מושכים ידיהםמסעודת שחרית לערבית גם נוהגים העולם דאין חילוק בזה בין עוף לבהמה ורש"ל פ'כ"ה סי' ט' תמה על זה למה נהגו להקל בזה נגד הרי"ף ורמב"ם שהצריכולכל הפחות ו' שעות וכ' ש"ד שנוהגים כרמב"ם ולא כתו' דמתירים ומ"מגם סילוק ובירך בעינן דאל"כ אפילו המתין כל היום אסור וכתב עוד ואם אי אפשרלמחות ביד בני אדם שאינן בני תורה אבל בבני תורה ראוי למחות ולגעור בהם שלא יקילופחות משש שעות ע"כ והוא האריך ובלבוש כ' דהך המתנת שעה שזכר רמ"א הואמדברי סמ"ג והוא ט"ס שלא כתב שום פוסק כן רק מהרא"י ואו"הכתבו שהעולם נוהגים כן אבל לא דדינא הכי ודבר פשוט הוא דמי שנוהג בקולא זו להמתיןשעה אחת שצריך ג"כ לקינוח והדחה כמו שהוזכר בדברי י"א של רמ"א שמזהנמשכה הקולא הזאת:

[ג] פלתי: אחר אכילת בשר ... עדשעה שמינית:

ו) כרתי: שעה אחת. ... ואין להוסיף ולגרוע:

ז] ביאור הגר"א: ואם מצא כו'. גמ'כנ"ל:

ז ש"ך: (פמ"ג) צריךלנקרו ולהסירו. וכבר נתבאר בס"ק ד' דצריך הדחה וקינוח הפה אבל ודאי אם לא מצאבשר בין שיניו דהמנהג בהמתנת שעה סגי אפי' בלא קינוח והדחה וכ"כ באו"השם ד"ד ומביאו בת"ח לפסק הלכה וכ"נ ומ"ש הרב די"א מיד אםסילק ובירך מותר ע"י קינוח והדחה משמע דקינוח והדחה מיהא בעי היינו אם באלאכול מיד אחר שסילק ובירך ודברי הל"ח (דף רי"ח ע"א) אינם מובניםלי בזה:

ז> פרי חדש: צריך לנקרו כו'. וכברכתבתי בס"ק ד' דצריך הדחה וקינוח הפה. ומיהו אם לא מצא בשר בין שיניו אףלנוהגים להמתין שעה אחת סגי בלא קינוח והדחה. ומה שכתב ההג"ה לעיל שאם סילקובירך מותר ע"י קינוח והדחה דמשמע דקינוח והדחה מיהא בעי היינו אם בא לאכולמיד אחר שסילק ובירך, וכן כתב בש"ך [ס"ק ז]:

ח] ביאור הגר"א: וי"א דאין כו'.כמ"ש תוס' שם אם סילק כו' וזה אין סילוק ועט"ז:

<ג> ט"ז: (פמ"ג) אבל איןנזהרין בזה. לא ידעתי במה סמכו בזה דהא עיקר הקולא הוא דס"ל כהי"א שזכררמ"א שהוא דעת התו' וראבי"ה כמ"ש לעיל בשם מהרא"י ושם הוזכרבפי' בתו' בלשון זה אלא אפי' לאלתר אם סילק ובירך שפיר דמי עכ"ל משמע דלאמהני ברכת המזון אלא כשכבר סילק עצמו מן הסעודה של בשר ואלו כאן לא סילקו עצמם מןהאכילה אדרבה מכינים עצמם לאכילה אחרת וא"כ ברכת המזון לא מהני כלום נמצאשאין להם על מה שיסמוכו ועושים נגד דברי התלמוד לפי כל הדעות והירא דבר ה' יחדולעצמו מלישב עם שאינן נזהרין בזה במסיבה אחת:

[ד] פלתי: אבל אין נזהרין בזה.והט"ז (ס"ק ג') קרא תגר. ואני לא הבנתי טעם האוסרים, דכל ענין שאיןלאכול בשר וגבינה בחד [סעודה, הוא] משום היכרא דלא יאכלו בשר וחלב כאחד, ומה בכךדמתכוין לברך כדי לאכול גבינה אח"כ, סוף כל סוף איכא היכרא. ואדרבה אם דעתובאמת [לאכול עוד] רק שמברך כדי לאכול גבינה, הרי היכרא ביותר, ואיך יאכל כאחד, ואףהוא אינו יכול לאכול אם לא בהפסק ברכת המזון, לכן לא ידעתי מה חומרא יש בזו:

(ב) פתחי תשובה: אין נזהרים בזה.עבה"ט סוף ס"ק ג' בשם ט"ז ועיין בספר בכור שור בחידושיו לחולין דףק"ה שחולק עליו והעלה שאין למחות ביד המקילין שהביא רמ"א ז"ל דישלהם על מה שיסמכו ע"ש:

ז) כרתי: ואין נזהרין. הט"ז (ס"ק ג') קרא תגרעל מה שאין נזהרין, ועיין פלתי (ס"ק ד') מה שכתבתי דהנכון עמם, ואין כאן טעםלהזהר:

(ג) פתחי תשובה: שש שעות. עבה"טשל מהרי"ט ז"ל אם הם שעות זמניות. ועיין כו"פ ופמ"ג ובחכמתאדם שהסכימו לדעת הכנה"ג דאינם זמניות ע"ש וכן המנהג. [ועיין (בתשובתח"ס סימן ע"ג) דחולה השותה מימי חלב לרפואתו אפילו הוא רק חולה קצתא"צ להמתין אחר אכילת בשר יותר משעה ואחר שכבר בירך ברהמ"ז ישתה וירוחלו ע"ש]:

ח ש"ך: (פמ"ג) וכן נכוןלעשות. וכ"כ מהרש"ל דכן ראוי לעשות לכל מי שיש בו ריח תורה ע"ש:

ח> פרי חדש: מותר לאכול אחריו בשרמיד כו'. כבר כתבתי בס"ק ו' שאין ראוי לעשות כן ע"ש:

ט ש"ך: (פמ"ג) ובלבדשיעיין ידיו. וכתב רי"ו דה"ה בלילה אם יש לו נר יפה א"צ נטילהומביאו ב"י בא"ח שם ונראה דדוקא נקט נר יפה אבל בסתם נר צריך נטילהכדמשמע בש"ס ופוסקים ומהרש"ל שם סי' י' פי' יותר נר יפה כעין אבוקה מיהוהטור כתב בשם הר"ף שיש לרחצם אף ביום לפי שלפעמים הגבינה שמינה ונדבקתבלחלוחית הידים ולאו אדעתיה וכן דעת האחרונים וכ"כ העט"ז דכן נוהגין:

(ד) פתחי תשובה: שיעיין. עבה"טבשם פר"ח ובפמ"ג כתב דנכון להחמיר בדבר שאין בו טורח ע"ש:

ח) כרתי: אם הוא בלילה. ואם יש נר יפה כעין אבוקה, לילהדינו כיום. מהרש"ל (פרק כל הבשר סי' י' בשם רי"ו נט"ו ח"ה אותכ"ח קל"ז ע"א) ואחרונים (ש"ך פרי חדש ס"ק ט'):

ט> פרי חדש: ואם הוא בלילה כו'. ...אין צריך נטילה:

ט) כרתי: בלילה. ואם אכל בשר תחלה ונהגו מבלי להמתין שששעות, מ"מ צריך רחיצה אפילו ביום, דלמא נדבק דבר בידים, ועיין פלתי (ס"קה') דהוכחתי זה מדברי תוספות (ק"ד ע"ב ד"ה עוף), ע"ש:

י ש"ך: (פמ"ג) צריךלרחצם. וכתב ב"י בא"ח סימן קע"ג וז"ל כתוב בספר א"ח בשםהראב"ד דכל הדברים הנוהגים באחרונים נוהגים באמצעים שבין גבינה לתבשיל ביןלהקל בין להחמיר חוץ משפשוף בגופו או בכותל או בהיסח הדעת שפוסלים באמצעים ואינםפוסלים באחרונים מפני שעדיין רוצה לאכול וידיו צריכות שימור וחוץ מניגוב הידים שאףהאמצעים צריכין ניגוב כראשונים וחוץ משאר משקים שאינם כשרים לאמצעים מפני שהןשמנים וצחים ואינם מנקין את השומן ואת המאכל עכ"ל וכ"כ בת"ח שם אבלמהרש"ל שם חלק וכתב מאחר שכל המשקים כשרים למים אחרונים לנקות הזוהמאכ"ש שמנקין ומעבירין לחלוחית המאכל עכ"ל, ואין כדאי בסברא זו לדחות דבריהראב"ד והנמשכים אליו ובפרט להקל בדבר שאין בו טורח כלל, ודין מים אחרוניםעיין בא"ח סימן קפ"א:

י> פרי חדש: צריך לרחצם כו'. ...וכן עיקר:

י) כרתי: ...לדבריראב"ד:

יא ש"ך: (פמ"ג) וצריךלקנח פיו ולהדיחו. וכתבו הגה"מ בשם מהר"מ שא"צ לדקדק בקנוח פהוהדחה אלא איזה מהם שירצה יקדים ע"כ ומביאו ב"י שם:

ט] ביאור הגר"א: (ליקוט) וצריך לקנחפיו ולהדיחו. אבל הרשב"א פי' דבא' מהן סגי דאל"כ אמאי שיירו ב"שוב"ה לאידך וכן אגרא אמאי שייר להדחה (ע"כ):

[ה] פלתי: וצריך וכו'...מהרש"א:

יא> פרי חדש: וצריך לקנח פיו כו'.ומיהו אין צריך לדקדק בקינוח פה והדחה אלא איזה מהם שירצה יקדים, וכן כתבוז"ל:

(ה) פתחי תשובה: שילעוס פת. וכתב הפריתואר אות ז' דהקינוח הוא שיבלע דוקא לא שלועס ופולט ע"ש ומיהו לכתחלהבלא"ה צריך לבלוע ואסור לפלוט משום הפסד אוכלין עיין בא"ח סי'קע"ב:

יב ש"ך: (פמ"ג) חוץמקימחא. כ"כ הטור ומשמע דבכל קימחא לא הוי קינוח וכן משמע באשיר"י וכלהפוסקים ותימא על מ"ש בטא"ח חוץ מקימחא דשערי ועוד דבש"ס ר"פכ"ה (דף ק"ה ע"א) משמע להדיא דבכל קימחא אסור ע"ש והדבר פשוטשט"ס הוא בטור שם ובלבוש שם לא הרגיש בזה וכתב כלשון הטור שם:

יב> פרי חדש: חוץ מקימחא כו'. פשוטבש"ס [חולין קה, א] ופוסקים דבכל קימחא לא הוי קינוח. ומה שכתוב בטוראו"ח [סימן קעג עמוד קפה] חוץ מקימחא דשערי הוא טעות סופר וכמו שכתבהש"ך [ס"ק יב]:

(ו) פתחי תשובה: ותמרי וירקי. ע'כה"ג. בהגהת הטור אות כ"ח די"א שאר פירות נמי לא והעלה דבשאר פירותהוי קינוח ע"ש:

י] ביאור הגר"א: ואח"כ ידיח.ל"ד אח"כ. ב"י וכ"ה בגמ':

יג ש"ך: (פמ"ג)ואח"כ ידיח פיו. לאו דוקא דה"ה אם מקדים ההדחה וכמ"ש בס"קי"א וכ"כ הב"י עצמו בא"ח שם על לשון הטור שהוא כלשון המחבר:

יג> פרי חדש: ואחר כך ידיח פיוכו'. לאו דווקא דהוא הדין אם מקדים ההדחה:

יד ש"ך: (פמ"ג) בבשרבהמה וחיה. ואף על גב דחיה מדרבנן כיון שבשרה דומה לשל בהמה החמירו בה:

יד> פרי חדש: בבשר בהמה וחיה כו'.ואף על גב דחיה מדרבנן כיון שבשרה דומה לשל בהמה החמירו בה. אי נמי דעוף אינו נדבקבידים ובשינים ובחניכים דומיא דחיה:

יא) כרתי: חיה. אף על גב דחיה דרבנן דומה לשל עוף,מ"מ באיכותו דומה לשל בהמה (ר"ן ל"ז ע"ב סוף דיבור א',ב"ח ד"ה וכתב, ש"ך פרי חדש ס"ק י"ד). וגם נדבק בידיםובפה כמו בהמה (ב"ח ד"ה וכתב, פרי חדש ס"ק י"ד):

טו> פרי חדש: אינו צריך לא קינוחכו'. כתב בב"י באו"ח בסימן קע"ג [שם סוף ד"ה ויש מחמירין]דלספר הזוהר אסיר למיכל אפילו בשר עוף אחר גבינה מיד ושנכון להחמיר בזה. וליתאדבספר הזוהר לא מיירי אלא בבשר בהמה וכדמוכח מלשון ספר הזוהר שכתבתי בריש הסימןאבל עוף אחר גבינה שפיר דמי כדין הש"ס [חולין קד, ב]. וכן אני נוהג:

יב) כרתי: לא ... רק בזוהר מיירי לאוכלו כאחד:

יא] ביאור הגר"א: ויש מחמירי' כו'.וכ"מ מדברי הזוהר הנ"ל. ב"י. ואין זה כחולק על הגמ' שהרי הם היומחמירין על עצמן ג"כ המותר כמש"ש אנא להא כו':

<ד> ט"ז: (פמ"ג) וישמחמירין אפי' בבשר אחר גבינה. פי' להמתין שש שעות ושיעור גבינה קשה שזכר רמ"אהיינו שעברו עליה ו' חדשים או שהיא מתולעת כ"כ או"ה וכתב שם דאין איסורבבשר אחר גבינה דדוקא טעם בשר שבפה מאחר שעיקרו נקרא בשר שייך למגזר בו אטו בשרבחלב מ"מ מצד חסידות יש ליזהר ע"כ ונלע"ד (דאפי') לטעם הרמב"םשזכרתי בריש הסימן שבאכילת גבינה אחר בשר הוא משום בשר שבין השינים אבל בטעם שמושךמן הבשר שבפה לא איכפת לן אפשר לומר כאן בכל גבינה לית איסור לאכול בשר אחריה דגםבבשר שבין השינים לא הוי קרינן ביה בשר אי לאו דגלי לן קרא הבשר עודנו בין שיניהםכדאיתא בגמרא מ"ה בגבינה שבין השינים לא הוי גבינה כלל ולטעם שזכרתי שהואמשום שומן פשיטא יש לאסור גם בגבינה מותלעת שטעם שלה נמשך בפה זמן רב א"כ ישלהחמיר אבל נלע"ד דדוקא בגבינה מותלעת יש להחמיר כן והוא מדינא מטעם שזכרנואבל בגבינה ישנה ואינה מותלעת ולא נעשה מחלב אשר הועמדה בקיבה כדי להקפיא החלב רקנעשה מחלב בעלמא ונתייבשה או אוכל חמאה אין להחמיר בזה יותר מקינוח וניקור שיניםוהדחת פה וידים כי אם מי שנוהג בתוספת פרישות וזהירות כן נלע"ד:

טו ש"ך: (פמ"ג) שכלשהגבינה קשה. ומן הסתם אם היא ישנה ו' חדשים חשיבה קשה והכי איתא בת"ח שםדי"ב:

טז> פרי חדש: שכל שהגבינה קשה כו'.ומן הסתם אם היא ישנה ששה חדשים חשיבא קשה, וכן כתב בתורת חטאת [כלל עו דין ב].ואף לטעמא דהרמב"ם [שם] דשהיה משום בשר שבין השינים הכי נמי גבינה שביןהשינים מקריא גבינה ודלא כהט"ז [ס"ק ד]:

טז ש"ך: (פמ"ג) איןאוכלין כו'. וכתוב בספר מצרף לחכמה דף כ"ז ע"א דלפי מה שנתבאר בסעיף א'דאחר אכילת בשר נוהגין להמתין שעה א' א"כ אפשר דגם הזוהר מודה שלא אסר רקבסעודה חדא ובשעתא חדא ודוק עכ"ל ולישנא דהזוהר פרשת משפטי' הכי משמעע"ש:

יז ש"ך: (פמ"ג) מיהו טובלהחמיר. ומהרש"ל שם קרא תגר על המחמירים שהוא כמו מינות ואמר דוקא מהר"משבא מכשול לידו פעם א' החמיר אבל מי שלא בא לידו תקלה לא יכול להחמיר ע"ששאין דבריו מוכרחים ואדרבה בדברי מהר"מ שם משמע איפכא ע"ש ודוק:

יב] ביאור הגר"א: אכל כו' אבל כו'.תוס' שם ד"ה ל"ש ומפר"ת כו':

יג] ביאור הגר"א: (ויש) [אבל] כו'.לפי' ר' שמואל שם דדוקא בשניהם של בשר או של גבינה הוא דהוי רשות:

יח ש"ך: (פמ"ג) ושומן שלבשר וכו'. ואפילו שומן של עוף דינו כשומן ממש כ"כ בת"ח שם ד"ד בשםהמרדכי והגהת ש"ד וכ"פ בסימני ת"ח שם:

יד] ביאור הגר"א: ושומן כו'. שלא כדבריהרמב"ם משום בשר שבין השינים אלא כפי' הטור. רשב"א שם:

<ה> ט"ז: (פמ"ג) ושומן שלבשר כו'. וכתוב בת"ח כלל ע"ז בשם הגהת ש"ד דאפי' בשומן אווז ישלהחמיר כן ובב"י בא"ח סי' קע"ג כתב בשם הגה' מיימון דמרק של בשר ישלו דין בשר ורבי' יונה פ' אלו (ה)דברים כתב דיש לו דין תבשיל של בשר הואיל והואצלול אבל אם הוא עב כמו [עם] ירקות יש לו דין בשר:

יג) כרתי: ושומן של בשר. אף דלא שייך טעמו של הרמב"ם[משום] בשר בין שינים, אסור משום לא פלוג (שו"ת הרשב"א ח"א סי'ש"ז, פרי חדש ס"ק י"ז). וה"ה שומן של עוף (תורת חטאת כללע"ז דין ד' בשם מרדכי סי' תרפ"ז והגהות שערי דורא סי' ע"ז ס"קג'. ש"ך ס"ק י"ח פרי חדש ס"ק י"ז):

יז> פרי חדש: ושומן של בשר כו'.ואף לטעמא דהרמב"ם [שם] דשהיה היא משום בשר שבין השינים לא פלוג רבנן בין בשרשיש בה חוטין לבשר שאינו נכנס בין השינים ובכל גוונא אסרו ושומן בשר בכלל האיסור.וכן כתב הרשב"א בתשובה [ח"א] סימן ש"ז וברור הוא. כתבו ז"לדשומן של עוף דינו כשומן ממש ועיקר. כתב הב"י באו"ח בסימן קע"ג[עמוד קפג ד"ה והגהות] בשם הרבינו ירוחם [נתיב טו אות כח קלז, ב] דמרק של בשריש לו דין תבשיל הואיל והוא צלול אבל אם הוא עב כמו ירקות יש לו דין בשר:

יד) כרתי: דינו כבשר. ומרק בשר אם הוא צלול דינו כתבשיל,ואם הוא עב יש לו דין בשר, ב"י או"ח (סי' קע"ג ד"ה מים בשםרי"ו נט"ו אות כ"ח, פרי חדש ס"ק י"ז):

טו] ביאור הגר"א: ונהגו כו'. כפי' ר'שמואל שם:

יח> פרי חדש: ונהגו עכשיו להחמירכו'. ... קינוח והדחה:

יט ש"ך: (פמ"ג) מיהו אםאין בשר כו' מותר. לקמן ריש סי' צ"ה יתבאר דאפי' לאכלו עם גבינה מותר דהוינ"ט בר נ"ט ונראה דהא דאשמועינן הכא דמותר לאכול גבינה אחר כך היינואפילו נתבשל בקדרה שלא הודחה יפה דהוי קצת ממשות של איסור דבכה"ג אסור לאכלועם גבינה כמבואר לשם ושרי הכא:

טז] ביאור הגר"א: מיהו כו'. כפי' ר'שמואל כנ"ל:

יט> פרי חדש: רק שנתבשל ...ע"ש:

(ז) פתחי תשובה: בקדרה של בשר.עבה"ט בשם הש"ך ונראה דר"ל אפילו אם אין ס' נגד הטוח בעיןשעפ"י הקדרה דאל"כ הדק"ל. ולפ"ז פשיטא דתבשיל שהושם בו מעטשומן מותר לאכול אחריו גבינה אף אם לא היה ס' נגד השומן [כעת ראיתי בס' בל"יס"ק ט"ו שכתב על דברי הש"ך וז"ל ונראה לי דוקא שאינו נותן טעםממשות בתבשיל רק לחלוחית טוח על פניו אבל אם נותן הממשות טעם בתבשיל הוי כמו שומןעכ"ל ולפ"ז בתבשיל שיש בו שומן ואין בתבשיל ס' נגדו אין להקל וע"לסק"א] ומ"ש הבה"ט ולא אבין כו' עיין פמ"ג מ"ש בזה ליישב:

כ ש"ך: (פמ"ג) מיהו ישליטול ידיו ביניהם. אף ביום לכ"ע דיותר נדבק בידים מגבינה עצמה כן הסכימוהפוסקים כמ"ש בת"ח שם דין ג':

כ> פרי חדש: מיהו יש ליטול ידיוביניהם כו'. אף ביום לכולי עלמא דיותר נדבק בידים מגבינה עצמה כן כתב בתורת חטאת[שם דין ג]. ומיהו אוכל במגריפה אין צריך נטילה:

כא ש"ך: (פמ"ג) שמשהמשמש כו'. כ"כ גם הב"י בשם רש"י פ' כ"ה (דף ק"זע"ב) ובאמת לא דקדקו כלל דרש"י לא איירי התם אלא לענין נ"יהראשונים לאכילה והוא פשוט בש"ס שם ומוסכם מכל הפוסקים כמו שנתבאר בא"חסימן קס"ג שאין המאכיל צריך נ"י אף על פי שנוגע אבל מים אמצעים בין תבשיללגבינה או איפכא דטעמא הוא דנדבק בידים פשיטא דאין חילוק בין אוכל לנוגע ולאלישתמיט חד מהפוסקים לפלוגי בהכי:

יז] ביאור הגר"א: שמש כו'. רש"יק"ז ב' ד"ה דטריד כו' ועש"ך:

טו) כרתי: שמש וכו'. עיין אחרונים (ש"ך פרי חדשס"ק כ"א) מה שעמדו בזה, ועיין מה שכתבתי פלתי (ס"ק ו') ליישבו:

[ו] פלתי: ומיהו שמש ... כוונתרבינו ב"י:

כא> פרי חדש: שמש המשמש בסעודהכו'. כן כתב גם הב"י [עמוד קפח ד"ה כתב רש"י] בשם רש"י בפרקכל הבשר [חולין קז, ב ד"ה דטריד]. ובאמת לא דקדקו כלל דרש"י לא מייריהתם אלא לענין נטילת ידים הראשונים לאכילה וכמו שכתוב באו"ח סימן קס"ג[סעיף ב], אבל מים האמצעיים בין תבשיל לגבינה או איפכא דטעמא הוא דנדבק בידיםפשיטא דאין חילוק בין אוכל לנוגע, ש"ך [ס"ק כא]. ומיהו מסתברא שאם מוליךומביא המאכל מונח בקערה שאין צריך נטילה:

יח] ביאור הגר"א: מי שאכל כו'. ירושלמי(פ"ו דפסחים) הדין דאכיל חוביץ ובעי למיכל קופר מבער פתיתין:

יט] ביאור הגר"א: ואסור כו'. מהירושלמיהנ"ל וכמ"ש במתני' ק"ז ב' וגמ' שם ובלבד שלא כו' נהי דקליפה כו':

(ח) פתחי תשובה: על מפה. עייןמ"ש (רדב"ז ח"ב סי' תשכ"א) שכתב שאין דברי הרב אלא כשהיומניחין הבשר והגבינה על המפה ואז יש לחוש שמא ידבקו זה בזה אבל מנהגינו להביא כלמאכל על השלחן בקערות כו' הלכך אפי' לצאת ידי חומרת הרשב"א ז"ל בהפוךהמפה לחוד ובהסרת הפתיתין סגי וכן נהגו ע"כ דבריו עיין שם:

כ] ביאור הגר"א: וכ"ש כו'.כמש"ש קי"ב א' קישות גריר כו' וכמ"ש בס"ס צ"ו:

טז) כרתי: אסור לחתוך. דנ"ט בר נ"ט לכתחילה אסור(פרי חדש ס"ק כ"ב). וגם על הרוב קרוש ודבק איזה דבר בעין (תשובותהמיוחסות לרמב"ן סי' קע"ב, ב"י ד"ה וכתוב, פרי חדש שם):

כב> פרי חדש: אפילו הפת כו'. ...[כה], ע"ש:

כב ש"ך: (פמ"ג) מיהוע"י נעיצה בקרקע קשה שרי. משמע דאם נעצו בקרקע קשה מותר לכתחלה לחתוך בו פתלאכול עם גבינה וכן משמע מדברי הא"ח והכל בו שם וכ"כ בת"ח שםד"ז להדיא ומהרש"ל פ' כ"ה סימן ח' אוסר לחתוך בו פת לאכול עם גבינהאף אם נעצו דלא התירו נעיצה אלא אם אירע במקרה שחתכו בסכין בשר או איפכא שצריךנעיצה להכשירו מן האיסור משא"כ בכה"ג עכ"ד וקשה דהא קי"ל דאםחתך לפת בסכין של בשר שנתבטל טעמו בלפת שמותר לחתוך בו אפילו צנון לאוכלו בכותחכדלקמן ס"ס צ"ו וכמ"ש מהרש"ל עצמו שם סימן ס"א וכ"ששאר דברים שאינם חריפים והא ודאי דנעיצה עדיף טפי מחתיכת לפת וע"ק שהריבש"ס סוף עבודת כוכבים ובכל הפוסקים איתא להדיא דאפילו בסכין של עובד כוכביםמותר לאכול צונן לכתחלה ע"י נעיצה ולקמן ס"ס קכ"א מבואר דאפילולחתוך בו דבר חריף סגי בהכי מיהו י"ל בזה דכיון דהסכין הוא של עובד כוכבים שנאסרכבר א"כ הנעיצה מיחשב להכשירו מן האיסור וכל זה מדינא אבל כבר נהגו כל ישראללהיות להם ב' סכינים וכמ"ש הרב בהג"ה ובשעת הדחק שאין לו סכין אחרמוקמינן לה אדינא ועמ"ש הב"ח בזה ולפעד"נ כמ"ש:

<ו> ט"ז: (פמ"ג) מיהוע"י נעיצה כו'. זה קאי אמ"ש שרוצה לחתוך גבינה בסכין של בשר אבלבמ"ש שאסור לחתוך לחם כו' לא צריך רק קינוח הסכין כדמשמע בב"י במ"שבשם א"ח בשם רבי' שמשון ושם כתוב הטעם דהוה נ"ט בר נ"ט ולדידןא"צ לזה שהרי מבואר בסי' צ"ו דדוקא בדבר חריף אמרינן דבולע משום דוחקאדסכין:

כא] ביאור הגר"א: מיהו כו'. כמ"ש בסוףע"ז:

כג> פרי חדש: על ידי נעיצה בקרקעקשה שרי. ואף לכתחילה לחתוך בו פת לאכול עם גבינה וכדלקמן בסוף סימן צ"ו[ס"ק כ] וסוף סימן קכ"א [סעיף ז]. ומהרש"ל [ים של שלמה] בפרק כלהבשר [חולין פ"ח סימן ח] כתב שלא התירו נעיצה אלא אם אירע במקרה שחתכו בסכיןבשר או איפכא שצריך נעיצה להכשירו מן האיסור מה שאין כן בכהאי גוונא ע"כ.ודברי ההג"ה נראין עיקר:

<ז> ט"ז: (פמ"ג) אבל כברנהגו כו'. נראה כוונתו דלפי המנהג אסור לחתוך גבינה בסכין של בשר אפי' ע"ינעיצה בקרקע כי כך החמירו על עצמם ליקח לגבינה סכין אחר דוקא אבל מ"מ לחתוךבו לחם לאכול גבינה בזה שפיר יש לנו לסמוך אמה שמקנחו תחלה כנלע"ד פשוט:

כד> פרי חדש: ...הוא:

‍