יחידה לדוגמא | חי במשפט

היררכיה פסיקתית לאחר ביטולה סמיכה בימנו

האם לבית הדין של ימינו יש סמכות כמו של בית הדין הגדול מצד מצוות "ככל אשר יורוך"?

רמב"ם הלכות ממרים פרק ב הלכה א
ב"ד גדול שדרשו באחת מן המדות כפי מה שנראה בעיניהםשהדין כך ודנו דין, ועמד אחריהם ב"ד אחר ונראה לו טעם אחר לסתור אותו הרי זהסותר ודן כפי מה שנראה בעיניו, שנאמר אל השופט אשר יהיה בימים ההם אינך חייב ללכתאלא אחר בית דין שבדורך.

כסף משנה הלכות ממרים פרק ב הלכה א
[א] בית דין הגדול שדרשו וכו'. למד כן רבינו ממאי דאשכחן תנאיבתראי דפליגי אקמאי וכן אמוראי בתראי פליגי אקמאי והא דתנן בפ"ק דעדיות (משנהה') שאם יראה ב"ד את דברי היחיד ויסמוך עליו שאין ב"ד יכול לבטל דבריב"ד חבירו עד שיהא גדול ממנו בחכמה ובמנין מוקי לה רבינו בשאותו יחיד ואותםרבים נחלקו בגזירה או תקנה כלומר שאם ב"ד פסק כדעת היחיד אין ב"ד אחריכול לחלוק ולפסוק כדעת הרבים אלא אם היה גדול וכו' וכמו שיתבאר בסמוך אבל אםנחלקו בשזה דורש באחת מן המדות וזה באחרת אה"נ שיכול לבטל דבריו אפילו שאינוגדול כמוהו בחכמה ובמנין. ואם תאמר אם כן אמאי לא פליגי אמוראי אתנאי דהא בכל דוכתאמקשינן לאמורא ממתניתין או מברייתא וצ"ל אנא דאמרי כי האי תנא ואם לא יאמר כןקשיא ליה וכפי דברי רבינו הרשות נתונה להם לחלוק על דברי התנאים. ואפשר לומר שמיוםחתימת המשנה קיימו וקבלו שדורות האחרונים לא יחלקו על הראשונים וכן עשו גם בחתימתהגמ' שמיום שנחתמה לא ניתן רשות לשום אדם לחלוק עליה:

שנאמר אל השופט אשר יהיה בימים ההם וכו'. בר"ה סוף פרקשני (דף כ"ה:) אמרו שיפתח בדורו כשמואל בדורו ומייתי התם קרא דובאת אל הכהניםהלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל שופט שלא היהבימיו הא אין לך לילך אלא אצל שופט שיהיה בימיך:

רמבם הלכות ממרים פרק א, א-ב, ה
הלכה א
בית דין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה, והם עמודיההוראה ומהם חק ומשפט יוצא לכל ישראל, ועליהן הבטיחה תורה שנאמר על פי התורה אשריורוך זו מצות עשה, וכל המאמין במשה רבינו ובתורתו חייב לסמוך מעשה הדת עליהן ולישען עליהן

הלכה ב
כל מי שאינו עושה כהוראתן עובר בלא תעשה שנאמר לא תסור מכלהדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, ואין לוקין על לאו זה מפני שניתן לאזהרת מיתת ביתדין, שכל חכם שמורה על דבריהם מיתתו בחנק שנאמר והאיש אשר יעשה בזדון וגו', אחדדברים שלמדו אותן מפי השמועה והם תורה שבעל פה, ואחד דברים שלמדום מפי דעתם באחתמן המדות שהתורה נדרשת בהן ונראה בעיניהם שדבר זה כך הוא, ואחד דברים שעשאום סייגלתורה ולפי מה שהשעה צריכה והן הגזרות והתקנות והמנהגות, כל אחד ואחד מאלו השלשהדברים מצות עשה לשמוע להן, והעובר על כל אחד מהן עובר בלא תעשה, הרי הוא אומר עלפי התורה אשר יורוך אלו התקנות והגזירות והמנהגות שיורו בהם לרבים כדי לחזק הדתולתקן העולם, ועל המשפט אשר יאמרו אלו דברים שילמדו אותן מן הדין באחת מן המדותשהתורה נדרשת בהן, מכל הדבר אשר יגידו לך זו הקבלה שקבלו איש מפי איש.

הלכה ה
שני חכמים או שני בתי דינין שנחלקו שלא בזמן הסנהדרין או עדשלא היה הדבר ברור להן, בין בזמן אחד בין בזה אחר זה, אחד מטהר ואחד מטמא אחד אוסרואחד מתיר אם אינך יודע להיכן הדין נוטה, בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלךאחר המיקל.

שו"ע, חושן משפט סימן יג, ו
אם הוצרכו הדיינים לשאול דבר מב"ד הגדול, כותביןושולחין, וב"ד הגדול מודיעים להם דעתם והם דנין אותם, דליכא למימר שיפסקו ביתדין הגדול עליהם את הדין, דהא בעינן שיהיו בעלי הדין עומדים לפני הדיינים. (ויכולים לשאול למי שירצו הברורים, ואין צריכים דעת בעלי דינים בזה) (הגהות אשיריפד"מ בשם א"ז).

בבלי ראש השנה כה "תנו רבנן" עד "טובים מאלה"
משנה: בא לו אצל רבי דוסא בן הורכינס, אמר לו: אם באין אנולדון אחר בית דינו של רבן גמליאל - צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמדמימות משה ועד עכשיו, שנאמר ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל, ולמהלא נתפרשו שמותן של זקנים - אלא ללמד שכל שלשה ושלשה שעמדו בית דין על ישראל הריהוא כבית דינו של משה.

בא לו אצל רבי דוסא בן הורכינס כו'. תנו רבנן: למה לא נתפרשושמותם של זקנים הללו - שלא יאמר אדם: פלוני כמשה ואהרן? פלוני כנדב ואביהוא? פלוניכאלדד ומידד? ואומר ויאמר שמואל אל העם ה' אשר עשה את משה ואת אהרן, ואומר וישלחה' את ירבעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל - ירובעל - זה גדעון, ולמה נקרא שמוירובעל - שעשה מריבה עם הבעל, בדן זה שמשון, ולמה נקרא שמו בדן - דאתי מדן, יפתח –כמשמעו.ואומר משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו. שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשהחמורי עולם, לומר לך: ירובעל בדורו - כמשה בדורו, בדן בדורו - כאהרן בדורו, יפתחבדורו - כשמואל בדורו. ללמדך שאפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הצבור - הרי הואכאביר שבאבירים, ואומר ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם. וכיתעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו? הא אין לך לילך אלא אצל שופטשבימיו, ואומר אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה.  

חינוך מצוה תצו "מדיני המצווה" עד "לו מיתה"
מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [סנהדרין פ"זע"א] שאף על פי שהעובר על מה שפירשו חכמים בדברי התורה עובר על לאו זה דלאתסור, מכל מקום אין לו לאדם דין זקן ממרא הידוע בגמרא בסוף סנהדרין [פ"טע"א] שהוא חייב מיתה עד שיהא חולק על בית דין הגדול, ושיהא הוא חכם שהגיעלהוראה סמוך לסנהדרין, ויחלוק עליהם בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, ובין שהוא מיקלוהם מחמירין או בהפך ויורה לעשות כהוראתו או יעשה הוא מעשה על פי הוראתו, שנאמראשר יעשה בזדון, ולא שיורה לבד. אבל אם היה תלמיד שלא הגיע להוראה והורה פטור,שנאמר כי יפלא ממך דבר, מי שלא יפלא ממנו אלא דבר מופלא. וכן אם מצאן חוץ ללשכתהגזית והמרה עליהם פטור, שנאמר וקמת ועלית אל המקום, מלמד שהמקום גורם לו מיתה.

מנחת חינוך שם "והנה מלשון הרמב"ם...מצאו באיזה מקום"

מנחת חינוך מצוה תצו
והנה מלשון הרמב"ם שהתחיל וז"ל ב"ד הגדולשבירושלים וכו' כל שאינו עושה וכו' אחד דברים שלמדו מפי השמועה וכו' וע' בכל הפ'נראה דוקא בב"ד הגדול שבירושלים עוברים בעשה ובל"ת וגם ד"ז דזקןממרא הוא דוקא בב"ד כאשר יבואר בסמוך בס"ד וע"ז קאי הלאו דלא תסוראבל לאחר שבטל ב"ד הגדול מלשכת הגזית וב"ד בכל דור אם עוברים על דבריהםאפשר אינו עובר בעשה ול"ת וכ"ה ל' הכתוב וקמת ועלית וכו' היינולב"ד הגדול ועשית ע"פ הדבר וכו' מן המקום ההוא לא תסור וכו' דמיירי הכלבב"ד הגדול אבל בחכמי כל דור ודור מנין לנו. אך הרהמ"ח כ' כאן ובכללהמצות ג"כ לשמוע ולעשות בכ"ז כמצות השופט החכם הגדול וכו' ועוברע"ז ואינו שומע לעצת הגדולים שבדורו וכו' ומנין לו זה ושאני ב"ד הגדולאשר כבוד הש"י חופף עליהם כל היום ועליהם הבטיחה התורה וכו' אך דנראה זהג"כ מדברי הרמב"ם בסמ"ק ובהקדמ' לס' יד החזקה וברמב"ן ובודאימצאו באיזה מקום

ר' אלחנן וסרמן הי"ד, דברי סופרים ב, ב-ג
ב)והנה ז"ל הרמב"ם בהקדמתו לס' היד וכל ב"ד שעמד אחר הגמרא בכל מדינהומדינה וגזר והתקין או הנהיג לבני מדינתו או לבני מדינה אחרת לא פשט מעשיו בכלישראל מפני רחוק מושבותיהם ושיבוש הדרכים להיות ב"ד של אותה המדינה יחידים וב"דהגדול של שבעי' ואחד בטל מכמה שנים קודם חיבור הגמרא. לפיכך אין כופין אנשי מדינהזו לנהוג כמנהג אנשי מדינה אחרת וכו' ודברים הללו בדינים וגזירות ותקנות ומנהגותשנתחדשו אחר חיבור הגמרא אבל כל הדברים שבגמרא הבבלי חייבין כל ישראל ללכת בהןוכופין כל עיר ועיר וכל מדינה ומדינה לנהוג בכל המנהגות שנהגו חכמי הגמרא ולגזורגזירותם וללכת בתקנותם הואיל וכל אותם הדברים שבגמרא הסכימו עליהם כל חכמי ישראלואותם החכמים שהתקינו או שגזרו או שהנהיגו או שדנו דין ולמדו שהמשפט כך הוא הם כלחכמי ישראל או רובם והם שמעו הקבלה בעקרי התורה כולה דור אחר דור עד מרע"העכ"ל וכעין זה כתב בפ' ט"ז מהל' אישות לחלק בדין גבית כתובה בין דיןהתלמוד לתקנת הגאונים עיין שם בהל' ח' ט'.

ג)ונראה מדברי הרמב"ם שהסכמת כל חכמי ישראל או רובן יש להן הכח של ב"דהגדול וחייבין כל ישראל לשמוע להן כמו לב"ד הגדול ואף דבב"ד הגדול גופאקיי"ל שהמקום גורם ואם מצאן בבית פאגי והמרה עליהן פטור היינו דגזה"כהוא דכשאינן במקומן אינן נחשבין לב"ד של כל ישראל שהרי אינן אלא שבעים ואחדוהם מיעוטא דמיעוטא נגד כל חכמי ישראל ורק כשהם במקומם בלשכת הגזית אז הם ב"דשל כל ישראל וכמו בב"ד של שבט צריך אותו השבט לשמוע לב"ד שלו כןה"נ כשב"ד הגדול יושבין בלשכת הגזית הן ב"ד על כל ישראל וכל ישראלחייבין לשמוע להן אף ששאר חכמי ישראל גדולין מהן הרבה במנין או אפשר גם בחכמה מכלמקום גזה"כ הוא שאי אפשר לחלוק על ב"ד הגדול בשום אופן והחולק עליהם חייבמיתה אבל כשאינן במקומן אין להם אותו הכח אלא הרי הן בכלל כל חכמי ישראל ואםהחולקין עליהן היו רוב בטלו במיעוטן.

סנהדרין דף פח– זקן ממרא
משנה. זקן ממרא על פי בית דין, שנאמר כי יפלא ממך דבר למשפט.שלשה בתי דינין היו שם, אחד יושב על פתח הר הבית, ואחד יושב על פתח העזרה, ואחדיושב בלשכת הגזית. באין לזה שעל פתח הר הבית, ואומר: כך דרשתי, וכך דרשו חבירי, כךלימדתי וכך לימדו חבירי. אם שמעו - אמר להם, ואם לאו - באין להן לאותן שעל פתחעזרה. ואומר: כך דרשתי וכך דרשו חבירי, כך לימדתי וכך לימדו חבירי, אם שמעו - אמרלהם, ואם לאו - אלו ואלו באין לבית דין הגדול שבלשכת הגזית, שממנו יוצא תורה לכלישראל, שנאמר מן המקום ההוא אשר יבחר ה'. חזר לעירו, שנה ולמד בדרך שהיה למד -פטור, ואם הורה לעשות - חייב. שנאמר והאיש אשר יעשה בזדון - אינו חייב עד שיורהלעשות, תלמיד שהורה לעשות - פטור, נמצא חומרו קולו.

שלשה בתי דינין וכו'. אמר רב כהנא: הוא אומר מפי השמועה והןאומרין מפי השמועה - אינו נהרג, הוא אומר כך הוא בעיני והן אומרין כך הוא בעינינו- אינו נהרג. וכל שכן הוא אומר מפי השמועה והן אומרין כך הוא בעינינו - אינו נהרג,עד שיאמר כך הוא בעיני והן אומרים מפי השמועה. תדע, שהרי לא הרגו את עקביא בןמהללאל. ורבי אלעזר אומר: אפילו הוא אומר מפי השמועה, והן אומרין כך הוא בעינינו -נהרג, כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל. ואם תאמר: מפני מה לא הרגו את עקביא בן מהללאל?- מפני שלא הורה הלכה למעשה. תנן: כך דרשתי וכך דרשו חבירי, כך למדתי וכך למדוחבירי. מאי לאו דהוא אמר מפי השמועה, והם אומרין כך הוא בעינינו! - לא, הוא אומרכך הוא בעיני, והם אומרים מפי השמועה. תא שמע; דאמר רבי יאשיה: שלשה דברים סח ליזעירא מאנשי ירושלים. בעל שמחל על קינויו - קינויו מחול, [דף פח עמוד ב] בן סוררומורה שרצו אביו ואמו למחול לו - מוחלין לו, זקן ממרא שרצו בית דינו למחול לו -מוחלין לו. וכשבאתי אצל חבירי שבדרום, על שנים הודו לי, על זקן ממרא - לא הודו לי,כדי שלא ירבו מחלוקת בישראל! תיובתא.

תניא, אמר רבי יוסי: מתחילה לא היו מרבין מחלוקת בישראל, אלאבית דין של שבעים ואחד יושבין בלשכת הגזית, ושני בתי דינין של עשרים ושלשה, אחדיושב על פתח הר הבית ואחד יושב על פתח העזרה, ושאר בתי דינין של עשרים ושלשהיושבין בכל עיירות ישראל. הוצרך הדבר לשאול - שואלין מבית דין שבעירן, אם שמעו -אמרו להן, ואם לאו - באין לזה שסמוך לעירן. אם שמעו - אמרו להם, ואם לאו - באיןלזה שעל פתח הר הבית. אם שמעו - אמרו להם, ואם לאו - באין לזה שעל פתח העזרה.ואומר: כך דרשתי וכך דרשו חבירי, כך למדתי וכך למדו חבירי. אם שמעו - אמרו להם,ואם לאו - אלו ואלו באין ללשכת הגזית, ששם יושבין מתמיד של שחר עד תמיד של ביןהערבים. ובשבתות ובימים טובים יושבין בחיל. נשאלה שאלה בפניהם, אם שמעו - אמרולהם, ואם לאו - עומדין למנין. רבו המטמאים - טמאו, רבו המטהרין - טהרו. משרבותלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן - רבו מחלוקת בישראל, ונעשית תורה כשתי תורות.משם כותבין ושולחין בכל מקומות: כל מי שהוא חכם ושפל ברך ודעת הבריות נוחה הימנו -יהא דיין בעירו. משם מעלין אותו להר הבית, משם לעזרה, משם ללשכת הגזית. שלחו מתם:איזהו בן העולם הבא? ענוותן ושפל ברך, שייף עייל שייף ונפיק, וגריס באורייתאתדירא, ולא מחזיק טיבותא לנפשיה. יהבו ביה רבנן עינייהון ברב עולא בר אבא.

[יש לעיין בשו״תים ומאמרי תחומין המצורפים]

‍